אחרי שעמדתי מולך בשתיקה
ולא ידעתי מה לומר
את חייכת חיוך עצוב
ואחר כך קמת ללכת
אחזת בידית הדלת
ואז הסתובבת אלי ואמרת
יום אחד תלמד מה לומר
מתי צריך לדבר
יום אחד אתה עוד תלמד
שאי אפשר לשמור הכל בפנים ולקוות
שזה יתגלה מחיוך קטן, ממבט עצוב של ילד מפוחד
יום אחד עוד תלמד לדבר
ואז יצאת ולא חזרת לראות
איך אני מנפץ את המילים
אל תוך מסך לבן
שעוד מעט יחשיך
אני לא מנסה לתפוס את המילים
אני לא מנסה להיאחז מאחור
הדברים שאמרת מהדהדים בי
כמו חיות טרף שמבקשות את המזון
ואני לא יודע לאן אני יכול להימלט
יום אחד תלמד מה לומר
מתי צריך לדבר
יום אחד אתה עוד תלמד
שאי אפשר לשמור הכל בפנים ולקוות
שזה יתגלה מחיוך קטן, ממבט עצוב של ילד מפוחד
יום אחד עוד תלמד לדבר
ואני את פנייך מנסה לכתוב
מתאר מתוך זיכרון
שאי אפשר להקיף
יום אחד אני אהיה שם
ואומר לך
איך ראיתי אותך אז
איך אני רואה אותך היום
בינתיים מסתגר בתוך עצמי
לא מחפש דלתות יציאה
רק מקלטים שייגנו עלי
אם הייתי יכול
לא הייתי אומר מילה
מתכנס אל תוך שתיקות ארוכות
אבל זה כמו שאת אמרת
יום אחד עוד אלמד לדבר
יום אחד עוד אלמד מה אומרים
רגע לפני שידית הדלת נאחזת ביד
המבקשת להשתחרר ממנה
אין מה שישחרר אותה
ודברייך כמו פנייך, מהדהדים בי עדיין
יום אחד תלמד לדבר
יום אחד תלמד מה אומרים
יום אחד אתה עוד תלמד איך מדברים
כשזה יקרה, אומר לך את המילים הראשונות
תגובות