תניחי לאבנים ליפול המקלטים שבנינו לא יגנו עלינו יותר אנחנו רק שניים עכשיו אין בינינו שום מקום תני לעבר לעבור יהיה לנו מספיק זמן לסדר אותו כרצוננו הכול רק חלומות שנינו לא היינו כאן באמת השארנו דמויות שינועו במקומנו בין החדרים השוממים פתיתי של על פנינו לא יכולנו להסתיר דבר והכול הרגיש זר תני לאבנים ליפול שום דבר לא ישמור אותנו הגוף יוצר חורים אנחנו נעלמים כמו סוסים דוהרים בחשכה מעבר להרים יש עדיין מקום לחרטה כול מה שנותר לנו זה לעמוד בצד ולראות את הסרט מבוים מעצמו מתנהל כמו סערה שלוקחת הכול אפשר לראות את הכאב מתחלף משנה צבעים ואז גונח בקול אולי נצעק אולי נתפלל לא היינו כאן באמת עכשיו שהסתיו הגיע נוכל ללכת ברחובות בלי לפחד שמשהו רע עומד לקרות את תביטי בפניי ואני אשקר זה יותר קל, שאין איך להתאהב תני לאבנים ליפול לחומות להתפורר פתיתי שלג הופכים לערמה לא יכולים לחזור, לא יכולים להיכנס הבניינים נצבעים בצבע זר זה כמו דהרת סוסים מעבר להרים תני לאבנים ליפול להיסחף עד שייקחו אותנו כאבים ישנים שכתובים ביומנים מאובקים תני לאבנים ליפול מחלות וכדורים אין לנו יותר מה להסתיר לא אמרנו אמת לא היינו שם באמת המציאות המציאה את עצמה ואנחנו נכנסו באמצע מחויבים לה, אבודים בתוך החשכה שום דבר לא יגן עלינו עכשיו.