השיר נכתב לזכר כל אותם שעשו את דרכם מאתיופיה לישראל במטרה להגשים חלום ובסופו של דבר נותרו מאחור ובעיניהם לא ראו. 4,000 איש ואישה ילד וילדה שמתו מיתת סבל ויסורים בעבור ירושלים.
מותשים
מותשים בגופם ואבירים ברוחם
על אדמת מדבר לוהטת צועדות רגליהם
מסרבות להיכוות
חלום יש בקצה המנהרה
חלום ושמו ירושלים
אוחזת האם בבן
להגן עליו בגופה מקור לילה
לא ידע קור לעולם
אוחז הבן כנפות אביו
עור לך אבי משנתך
הן לא זמן חלום כעת
מסע לנו
דרך ארוכה
ובסופה ירוסלם
בדיוק כאשר סיפרת
אבניה זהב
וקירותיה נחושת
אור עולם ישכון בה
לא תדע חשיכה
עור לך אבי
מה לך נרדם
הן קרובה הדרך
עוד מעט קט
והננו עומדים בשעריה
עיר הנצח
בפנים מאירות תקבל אותנו
בואו בנים אהובים תאמר
בנים שומרי אמונים
בני שלי פתח האב ואמר
לא נותר בי עוד כח
בוא אל ירושלים וכך אמור
אבי אותך לא שכח
כל ימיו אותך בליבו נצר
הן גם את אותו לא תשכחי
וביום פוקדך אף אותו פקדי
בינות לסלעים שוכן גופו
וליבו פונה על עבר ירושלים
