מרגיש את טיפות הזיעה
זולגות מגופי
ואני שוכב על המיטה
מנסה להבין
איך לפני רגע
הייתי רחוק מכאן
וכעת אני לא יכול ללכת
לשום מקום
מביט אל הצד השני של החדר
כמו הצד השני של העיר
רק הרבה יותר רחוק
אין שם אף אחת, את אינך
זה בוקר נוסף
ברשימה לא נגמרת
שיום אחד אצליח לסמן
ואני כבר יודע
בבקרים אחרי חלומות
לא משנה לאן תלכי, לא משנה כמה רחוק תהיי
אני לעולם לא אצליח לברוח ממך
מכל פינה
תביטי עלי
כמו נוכחת קבועה
ואני אבקש אותך שוב
כמו יש למילים משמעות אמיתית
גם שהן נאמרות לחדר ריק
אני מנסה להיזכר
מה ההבדל בין מציאות לחלום
ואיך הדמיון קשור לכל זה
לא זוכר, אם את בכלל היית קרוב
או שזה ניסיון
להחזיר משהו שמעולם לא היה
ואני מרגיש את הזיעה על גופי
כמו מבקשת לספר
שיש עוד דרך ארוכה
ואני יכול לשמוע אותך
מכל פינה
יכול לראות את עינייך, מביטות עלי
ואולי היה לזה המשך
אולי הפרק הבא, יסביר מה שקרה
אבל בבקרים של אחרי החלומות
אני יודע
לא משנה כמה רחוקה את תהיי
לאן תספיקי להגיע, ומה תעשי
אני לעולם לא אוכל לברוח ממך
אני לעולם לא אוכל לצאת מהחדר
בלי לראות אותך
משוטטת מולי, מדברת אלי
ואני עם הזיעה על גופי
מבקש לסגור את הדלת
להישאר בפנים
