אתה מביט בדם שזולג על האדמה
נטיפי דם מטפטפים
עד שמתחברים לשובל אחד, שזורמים לאט
אתה נוגע בפנים
לא מרגיש דבר
מבחוץ השמיים נראים כמו הבטחה
בזמן שאתה מנסה למצוא משהו להיאחז בו
העולם נפרד מזמן
אחר כך הוא טרק את הדלת
והמשיך בשלו
אתה עדיין צולל אל תוך הדם
גם הרבה אחרי
שהוא נקרש
איפה שיש אשמה
היא תמיד תכרסם
עד שלא יישאר ממך דבר
אתה מחפש כרטיס כיון אחד
אל הארץ המובטחת
אבל הדם, הו הדם
הוא שוטף את האדמה
בראשך שלך רצות תמונות
ילדים ונשים
התפללת בשבילם
אבל הם הלכו מכאן
נשארה לך תמונה קטנה בארנק
דמויות בלי שמות, פנים עצובות
לא יכולת לספר להם
שבלילות, אתה הולך איתם
האשמה, מכרסמת כל פינה
עד שהיא מגיעה לבשר החי
וחותכת אותו
אתה נוגע בפנים
לא נשאר מהם דבר
גם את היופי, אי אפשר לשחזר שנית
אתה לא יכול לספור את המילים
בזמן שהן נחרצות
הדם זולג עליהן
ומוחק אותיות
כן, זו האשמה
שלוקחת ממך הכל
עכשיו הם מדברים בקול רם
שוטפים את העיניים
אתה מבקש ללמוד את הצעדים, לפני שתאחר
השמיים עכשיו בהירים
אתה רוצה לצעוק, שזה מאוחר מדי
בגן עדן שלך אין מקום
שערי הגיהינום פתוחים לכל
העולם המשיך הלאה, בזמן שאתה עוד מביט על הדם
הוא מטפטף אל תוך הסדקים
וממלא את מה, שהם לא הצליחו למלא
זו אשמה כמו שהיא כתובה בספרים
זו אשמה, כמו שרק אתה יכול להבין
אתה לוקח אותה איתך, ונאחז בה
גם בזמן שהשמיים בהירים
