מקשיב לשירים ששמענו פעם
נצמד אל דלת האוטובוס
בכל תחנה, יש מי שעולה ויש מי שיורד
האוטובוס עובר באזורים שזה עתה נבנו
פועלים אחרונים, מפנים את האזור
חיילים רצים לתפוס מקום
ולא מפסיק לחשוב עלייך
כמו אזהרה מהדהדת
את עולה בתוכי ולא יורדת
השארת בי סימנים
ועכשיו אני לא מצליח
למחוק אותם
השירים שפעם שמענו
מחזירים אותי אל מבטך
אל מגע ידך המקרי
יכול לראות שוב את חיוכך
בין המון האנשים
שמחכים כמוני, שהנסיעה תסתיים
אני חושב, על כל הדברים
שרציתי לומר לך
ואיך הייתי מספר לך
שאני חושב עליהם
אני יודע, את היית רוצה לשמוע אותם
אבל בין כל האנשים, שהאוטובוס עוצר בתחנות
ובאוזניים מתנגנים לי שירים שפעם שמענו
לא הייתי מסוגל לומר לך דבר
העיר התפתחה רק שנינו נשארנו מאחור
מחכים לנס
הדרכים הפכו קשות יותר
אולי נמצא את עצמנו, באותו מקום, באותה פינה
בלי שנשים לב, לא תהיה לנו ברירה אחרת
אני יורה מהמותן את כל מה שאני חושב
והאקדח עוד טעון, המלחמה לא נגמרה
לא מפסיק לחשוב עלייך
לא מפסיק להיזכר
איך שתי דקות יכולות למלא יומן שלם
אני מביט באנשים שסביבי
כולם רוצים להגיע הביתה שלמים
אני רק חושב, אם אפגוש אותך היום במקרה
אעמיד פנים, שאני לא זוכר שום דבר
שהכל נמחק
אבל הידיים, הפנים, הגוף
יראו לך, שאני משקר
האוטובוס עוצר, אני יורד
בינתיים השירים מתחלפים
פתאום זה לא השיר מהגן
זה שיר שמספר שאין עתיד באופק
ואני חושב עלייך, ושואל
איך זה מרגיש
