אני סוגר את החלון
שאיש לא יראה אותי עכשיו
עושה את זה
לאט ובשקט
כמו לא הייתי בעצם
מביט במחוגים
סופר את הדקות
עוד מעט
הכול ייגמר
לא ישאיר אחריו חורבן
רק אני עכשיו פה
מקשיב בשתיקה
לקולות
זה אני שלא צוחק עכשיו
איש לא מביט בי
עושה את זה לאט
אני מביט בכתובות
בפנים שפעם ידעתי לשרטט
איש לא צוחק בקול רם
ואני מושיט יד למאפרה
הסיגריה לאט נעלמת
אם אביט במראה
אראה מראה דומה בעיניי
אחר כך אצחק בלי קול
מעבר לחלון יש עולם שלם
הוא מתפורר לקולות השמחה
כבלי מחשבים, ומצלמות נוצצות
מחפש את הכלב
שינבח עלי
הכול לאט ובשקט
כמו זמן שלא נכתב
ובא להחיל את עצמו
אני לא מפחד כבר
מהסוף שייכתב
סוגר את החלון
משאיר לעצמי פתח של תריס
אולי אצליח לחוות דבר מה
מבחוץ
אולי העולם ייכנס ואז ייצא
לעולם לא ידע איש מה עשיתי פה בעצם
ועכשיו שהכול כמו נגמר
נדמה שאי אפשר לפתור שום דבר
אני עושה את זה לאט ובשקט
מכסה את הפנים
מרוב בושה
גם לשמחה של רגע
יש מחיר כבד
אולי לא ידעתי לקום וללכת
יש אשמה, אותה איש לא ידע
סוגר את החלון
איש לא ידע לעולם
מה עשיתי פה בכלל
את התשובות, אכסה במילים יפות
את הזמן, אכסה כעת
בשתיקות
