צורה

וְאַתָּה קָרוֹב, כָּל-כָּךְ קָרוֹב.

אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לְהַרְגִּישׁ אוֹתְךָ

[לוּ רַק הָיִיתִי פּוֹשֵׁט בֶּאֱמוּנָה אֶת יָדָי.]

אֲבָל אֲנִי מְגַשֵּׁשׁ כְּמוֹ עִוֵּר

מוֹשִׁיט יָדָי לְפָנִים שְׁלֹא אֶתָּקֵל בְּךָ

כָּךְ פִּתְאֹם בְּצָהֳרֵי יוֹם.

מְמַשֵּׁשׁ אֶת הָעוֹלָם לִמְצֹא –

הִנֵּה, כָּאן הִנֶּךָּ.

[וְאַתָּה הָרֵי, מִי כָּמֹנִי יֹדֵעַ, כָּל כֻּלְךָ אַיֶּכָּה.]

לִכְשְאֱפְגֹשְׁךָ,

וְסוֹפוֹ שֶׁל תַּעֲלוּל שֶׁנִּתָּקֵל הָרֵי בְּיוֹם מִן הַיָמִים,

אֶשְׁאַל לְךָ מַה מַעֲשֶׂיךָ בְּכָּאן

וְאַתָּה, בַּיְשָׁן וּמִצְטַנֵּעַ שֶׁכְּמוֹתְךָ תַעֲנֶה חֲרִישִׁית -

וָהֲלֹא עִמְּךָ הָיִיתִי וְנִמְנֵיתִי!

אוּלַי לִכְשְׁאַנִּיחַ לְךָ

יֵלְכוּ יָד בְּיָד יָדָי הָעָיֵפוֹת,

מְלֻכְלָכוֹת וּמְחֻסְפָּסוֹת כָּל-כָּךְ, אֶצְבַּעוֹת

שְׁמִשְׁמֵשׁוּ כָּל חֶלְקָה טוֹבָה וְעָדֶיךָ לֹא הִגִּיעוּ,

עִם יָדֶיךָ.

וְאַתָּה תְאַמֵּץ אֶת יָדָי הַטְּמֵאוֹת אֵלֶיךָ

וְתִשְׂחַק.

קָרוֹב רָחוֹק שֶׁכְּמוֹתְךָ.