את גדלת במקום, שבנות כמוך גדלות מהר
אני זוכר אותך
משחקת עם בובות, מסיעה אותן על רצפת החדר
והיום, את עם נעלי עקב ומיני קצר
אוחזת בסיגריה כמו במקרה
המבט שלך מסמן את האנשים
והתנועות של הגוף, מכריעות אותם
אני מביט בך ממרחק
כמו אויב שמחפש מחסה
אני לא יכול להתמודד עם נשים כמוך
אני מביט בך כמו בסרט ישן
הכל צבוע בצבעים
רק אצלי הוא בשחור ולבן
אני חושב עלינו
עדיין כמו שניים, שמשחקים בחול ובונים ארמונות
המים לא שטפו אותם לעולם
כל מה שהכרתי, נשכח
כל מה שאנחנו היום
גדול וחזק ממני
ראיתי אותך עוברת בשדרה
נראה שלעולם לא היית במקום אחר
ואני זכרתי את האורות נכבים בחדר שלך לאט
ואת הדמות יוצאת מתוכו
משאירה צל על הקירות
עכשיו את נראית כמו כולן
אבל שונה בכל המובנים
גם בעיר אחרת, שהזיכרונות לא מחכים בתור
לא הייתי מכיר אותך
אני הייתי עומד בנקודה הכי מרוחקת
בזמן שאת נכנסת לרכב ומבקשת מהנהג שיסע
שום דבר לא מוכן
שום דבר לא מסוגל להתגונן
אני עדיין חושב עלינו
בתור שניים
שעומדים בתור, לקבל את המתנות
בזמן שאת גדלת
ואת לא נותנת שום דבר בחינם
גדלת במקום בו בחורות כמוך
גדלות בלי שיהיה לאן איפה לעצור
מה שפעם היה, נעלם
מה שהיום קיים, לא שייך לכאן יותר
גם אני נעלמתי לפני שנים
ולפעמים אני חוזר ומגלה שהדלתות נעולות
ולפעמים זו את, שמתגלה אלי בין תקתוקי השעון
וחושפת בפניי, איך המים שטפו את כל הארמונות שבנינו בחול
