צמרמורת מהבהבת כמגע רופף
מעין רגש מיוחד אותי עוטף,
הסומק שבלחיי ודאי מסגיר
לא אוכל עוד להסתיר,
לו הייתי יכולה להיות זיקית של אהבה
להתמזג ברקע שלך בצבעי הסוואה
הייתי שומרת את דמותך
בלי להחריד מנוחתה,
יפה ומושלמת בעיני רוחי
הרחק הרחק מהעולם החומרי.
אך המציאות מטפטפת
לתוך ראי המים הצלול
ובאחת מתאבכת התמונה,
את שהיה לא אוכל עוד להשיב.
תגובות