זרות / כרמית כץ

ניצבים מול המראה,

אתה מביט בדמותי הנשקפת

אני בדמותך, 

שיח מרובע.

זו ששם

לא מודעת לעצמה,

יפה- בלתי מושגת.

זה ששם

מביט נלהב,

מנסה לגשת

נהדף.

אתה, מרוכז כולך בה

שני הנותרים

כתמים בתודעתך.

הוא, ממש מולך

כולו נתון לי

חסין למבטך.

פעם אתה

פעם אני

וכך לסרוגין,

עוד מערכת יחסים.

והנה

המראה עטוית אדים

נותרנו בודדים,

מבטינו נפגשים,

חיוך של מבוכה.