אתה עומד עם הפנים אל הקיר
מנסה לא ליפול
בכל פעם שאתה עומד להתרסק
אתה פתאום מתחיל לצחוק
אתה יודע
לשם הוביל אותך הגורל
כמו סופה טובה
שלוקחת איתה הכל
הילד שבך, בנה חלומות
המבוגר שבך, כעס שהם התנפצו
ובשירים
זה תמיד נשמע אחרת
בדמיונך, הכל נראה טוב יותר
אולי אין מציאות
אולי יש רק זמן מקביל
ואתה עם הפנים אל הקיר
מפחד לא ליפול
היא הרי תראה אותך
כפי שאתה
ומה היא תלמד מזה?
אתה מנסה,
בכל פעם מחדש
אולי היא תחלוף במקרה
אולי היא בכלל, לא תחשוב על זה
אצלה זה אחרת
ואתה לא מבין,
איך להגיע אליה
בלי ליפול
בלי להתרסק
אבל אז אתה מתחיל לצחוק
מפחד שזו האמת
הילד שבך, רוצה הכל
המבוגר שבך, לא מבין איך הוא לא משיג דבר
בפער הזה
אתה תמיד קורס
על ספות מרוטות, בשירים כתובים
שמעת כבר את המכה ניחתת
הרגשת את הדם
ואז, אתה מתחיל לצחוק
אתה רוצה הכל,
לאן שזה הוביל אותך
אתה לא מסוגל לזכור
אתה לא רוצה לשכוח
ועמדת כמו שאתה
כפוף, ומתענה
יש קצב למילים
יש דרך, אי אפשר אחרת
אתה מתחיל לצחוק
בדיוק שהסופה באה
ולוקחת אותך, לאן שהגורל לוקח
אתה לא מבין
איך היא לא עומדת שם איתך
הילד שבך, חלם עליה
המבוגר שבך, ראה אותה נעלמת
