היינו ארבעה,פצועים קשה

אך צועדים בבטחה לקראת ניתוח גורלי

האחד,עמדו לכרות את שתי רגליו

לשני רצו להשתיל לב חדש

לשלישי היתה כוונה לעולל משהו לא ברור

ולרביעי,שהיתי אני,הכינו זוג עיניים

של מישהו שמת לאחרונה

כך ישבנו בחדר ההמתנה

בבית החולים המעתיר והלבן

שוחחנו על דא ועל הא

החלפנו בדיחות

והשמענו זה לזה דברי כיבושין

על פנינו חלפו אחיות ורופאים

ומידי פעם שלחו לעברינו חיוך מעודד

כשלפתע הופיעה אימי

חילקה לחמניות לכל אחד

וכן,גם שוקו

לבסוף היגיע הפרופסור

פנה אלי ואמר

למה לך ניתוח

הרי בין כה וכה

תאבד את מאור עיניך בקרוב

לפחות תנצל את הזמן שנותר

ותתבונן בעולם בקפידה

כדי שתוכל לזכור

איך זה היה באמת