לא תאחז הבושה כלל ברוע,
לא תפשט בחזהו,
לא תדבק החרפה בבשרו.
לא תפוש בו אשמה,
בורידיו לא תגעש,
לא תדור במעונו משכבר.
רשע מרושע הוא,
שחצן, ערמומי ושפל.
ורבב חרטה אין בו.
ובקצה מסדרון מעופש
שם שוכן לו הצדק:
צמוק, מקופל על מרצפת.
הדלות מלבושו וכסות אין לו,
מבטו מבויש ונוגה,
ועיניו התמות עצובות.
הרגע עבר פה הרוע מדושן עונג.
דרסו בעקביו.
תגובות