מבקשת האהבה להראותנו דרך שונה, שלא יכלה להיות לפנינו גלויה, אם לא הייתה החדירה מבעד לחלון הנשמה. חודרים, מתבוננים בה לעיתים בסערה, לעיתים בדממה, תוך דחיית רגע ההכרעה של לקחת החלטה נבונה, כי קשה המשימה כאילו לעשות בחינה של אהבה שנולדה מהנשמה על שולחן ההגיון והבינה. האהבה שואבת כוחה מרגעי אחווה, מרגעי נתינה, מרגעי שלווה, כאילו הייתה מעשה הבריאה שמלפניה הייתה רק ריקנות מלאה. ההגיון והבינה מתייצבים מולה, קוראים מולה תגר בהשפעות ואילוצי עבר, מציבים שיקולים כנגד ריגושים, מתריסים כנגד האהבה: "אם את אמנם חזקה- מצאי הפתרונים לכל, שנדע אם את בכלל פה" ואולי בכלל מבחן האהבה הוא בכלל ביכולת ההתמדה למרות שאין פתרון ורק בעטיו של רצון בלתי נשלט לכאורה הנכפה ע"י הנשמה?! 08/03/03 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel