בכל החלונות
דולקים האורות
אנחנו מביטים
ומנסים ללמוד, לא לפחד מהם
שנים הלכנו בדרך הזאת
לעולם לא הבנו
לאן היא לוקחת אותנו
ובאיזה נקודה,
עלינו להחליף צדדים
והיא נמשכה מתוכנו
עד שאיבדנו עליה שליטה
איזה סיכוי היה לנו
אם פספסנו כל הזדמנות
ועכשיו
התמונות נעות בחדר
שום דבר לא עוצר מבעדן
שום דבר לא מניח לנו
במה יכולנו לזכות, אם הימרנו על הכל
ונותרנו בלי שום דבר
ואני לא חושב
שנדע לזהות את הכאבים
כשנמצא אותם
איך נלמד לחיות איתם,
תוהים, אם נגלה, איך מתמודדים מולם
ואני רציתי לבכות, בלי שתרגישי חזקה ממני
ואני רציתי לצרוח, בלי שתפחדי
אבל כל מה שהיה בתוכנו נשרף
הגאווה, העוצמה, התיאבון
איך חשבנו שנצליח
אם פספסנו כל הזדמנות לנסות
משהו בנו התרסק
השברים נסחפו
לא הצלחנו, לקחת איתנו דבר
התרסקנו, אל תוך זמן שלא שלנו
אל תוך שדה שלא שייך לנו
כל מה שיכולנו לעשות
זה לשאול
עם מה אנחנו נשארים בסופו של יום
זו תמיד אותה שאלה
ואנחנו תמיד נשארים באפילה
איזה סיכוי היה לנו להצליח
שלא ידענו איך לנסות
היינו רואים את העיר שוקעת בחשיכה
חיפשנו את השבילים
לצרת מתוכה, בלי לאבד את הכיוון
איזה היה סיכוי, היה לנו באמת, להצליח?
התמונות נעות בחדר, כמו משוגעות
לא מצליח להסתתר מפניהן
ואני רציתי לבכות, ואני רציתי לצרוח
ואני רציתי לקום וללכת, ורציתי לרוץ אחרייך
איזה סיכוי היה לנו?
