המציאות מדממת לנגד עיני

וקצרה ידי מלחבוש אותה.

רואה אני סבלם של אחרים

וקצרה ידי מלעזור.

רואה אני שברון אדם

וקצרה ידי מלתמוך.

רואה אני את אותו היתום ואלמנה

וקצרה ידי מלהחזיר אותו אהוב,

שהלך ולא ישוב.

רואה אני מחוסרי כל

וקצרה ידי מהשיב להם הכל.

רואה אני אנוכיות, קנאה, תאווה ונקמה

וקצרה ידי להשתיקה.

רואה אני את אותו זקן בודד,

היושב על אותו הספסל,

יום אחר יום

ללא תכלית.

ובשנית,

קצרה ידי.

קצרה ידי מלהחזיר לו את שנותיו שאבדו,

ותכליתו שאיננה.

אך היא הינה די ארוכה,

להחזיר את השמחה.

רק אחייך.

אחייך ואשאל בשלומו.

ולפתע ידי תתארך,

ונפשי תתרחב.

ואקבל אני את אותה תכלית,

אותה תכלית,

שלזקן ההוא אבדה.