היום בבואי לשיר לך
ולך לקשור כתרים,
נעצבתי על אותו משפט
של משוררת אהובה.
מפני שלא יכולה אני
להיות כינור לכל שירייך
אף לא חליל
מפוחית
או צ'לו,
אך מיד קמתי
ושמחה מילאתני.
לא היה לך המנגינה
כי אם הקול!
יהיה זה קול רפה ומזייף
לעיתים ניחר, צרוד ועייף
ואמנם כשם שכתבה,
קטונתי מצעיר בנייך
וכמובן מאחרון המשוררים
אך אשיר
ומחר יהיה זה אחרון המשוררים
ומחרתיים יגיע הראשון!
ראשון המשוררים!
עם קול זך, צלול ורך.
קול מלא עדנה
קול שתשמחי בו.
אך אל תשכחי,
את אותו הקול המהסס
שהעז...
ובא ושר לך
בקולו המזייף.
