אל תשאלי, על מה אני מבקש סליחה
אל תבקשי ממני הסברים
בזמן, שאת יודעת את כל הפרטים
שנינו הרי, הפכנו מזרים למכרים וחזרנו חלילה
אם הייתי יודע, מה לומר עכשיו
היינו משתעממים
ולא היינו צריכים, זה את זו יותר
תביטי בנו
אנחנו מתים כבר שנים
ואם תבקשי ממני הסברים
את רק תעירי אותנו
ולמען האמת,
אנחנו עייפים בשביל לקום פתאום
עייפים מלחשב, כמה זמן נותר
עייפים מניסיונות לא פוסקים, להאריך את הזמן שנגמר
ולא פעם, אנחנו תוהים
אם ההיינו בכלל
או שמא, היינו רק קהל בהצגה שלנו
לעיתים אנחנו מנסים להבין
מאין זה בא, לאן זה הולך
הדרכים מתערפלות
איומים או הבטחות, לעולם לא הצלחנו
להבחין בהבדל
והשתיקות שלנו, ממלאים את החללים
וגולשים איתנו,
מהרחוב בו אנחנו צועדים
אל הדירה בה אנחנו גרים
אל החדר, בו אנחנו שוכבים
ומה זה משאיר לנו, בשאר הזמן?
אל תבקשי ממני הסברים
אל תבקשי שאכתוב לך מחילה
בזמן שאת אורזת בראשך, את כל החפצים
בזמן שאת כבר משננת את מספר הטלפון
של תחנת המוניות הקרובה
ולעיתים, השתיקות הן תחליף
למילים, שהן אלימות
ולעיתים, האלימות הזאת,
היא כל מה שאנחנו יכולים לתת
בזמן, שאנחנו מרגישים
חייבים במבט, במגע
לא יכולים לשאת, אותם איתנו
שוקעים בחוסר אונים
מייאוש, מצער
אל תבקשי ממני הסברים
אל תבקשי שאשב ואבטיח לך
הבטחות, שתדעי בטרם אבטיח
שאין בהן דבר, שהן רק תחליף לאמת
ושנינו מבינים, שטוב מזה לא יכול להיות
