אני כבר עכשיו אומר
למי שלא ממש אוהב סיפורים עצובים שיסגור את הסיפור הזה!
פרק א' טריק המוזר
ביום חמישי היה לנו אנגלית שיעור שהתרחש בכיתה אחרת שהכי רחוקה מכיתתנו (בלי להחשיב את המרחב של כיתות ב' וא') הלכתי עם הספר והחוברת והקלמר הכתום חושב על הכסף שיש לי כרגע בארנק שבכיתה.
בכסף הזה רציתי לקנות צ'ופרים למדריכים בנוער העובד והלומד כל ילד מביא צ'ופר תכננתי לקנות טופי או קרמבו...
יאמי...
הגעתי לשיעור המורה אסנת מחקה את הלוח "לשבת!" ביקשה אסנת "הפעם אנחנו משחקים" אמרה אסנת "יש יש יש אפשר במחשב?" שאל אור "לא לא לזה התכוונתי! התכוונתי שנשחק בינגו! כל ילד פותח את המחברת ומצייר 6 ריבועים וכותב בתוכם אותיות באנגלית אסור לכתוב אות פעמיים! ובלי לרמות יש פרס" אמרה אסנת.
"אתם מוכנים? אני מתחילה האות היא R" אמרה אסנת "יש!" צעק לותם "האות הבאה היא M" אמרה אסנת "יש!" קפצתי ממקומי בהתלהבות וסימנתי איקס על האות M "האות הבאה היא A" אמרה אסנת "יש יש מזל טוב!" קרא אורי מהספסל האחרון.
"האות הבאה היא K" אמרה אסנת "יש!" צעקו תמי ודניאל "האות הבאה היא L" אמרה "יש לי!" אמרתי "האות הבאה היא U" אמרה "וואו המורה את ממש מצויינת!" אמרתי וסימנתי איקס שוב "חסרים לי עוד שלושה" אמרתי "האות הבאה היא Y" אמרה אסנת "אין לי" נאנחתי "האות הבאה היא S" אמרה "יש יש יש!" קראתי אף פעם לא זכיתי בבינגו בשיעורים והפעם היתה לי תקווה.
סימנתי עוד איקס "נשארו לי עוד שתי אותיות" אמרתי לחן שישב לידי "לי לא יצא כלום," נאנח חן.
"מה קרה לך אתה ההית אלוף הבינגויים!" אמרתי "ההיתי" אמר חן "האות הבאה היא T!" אמרה אסנת "יש!" צעק טוהר "האות הבאה היא G!" אמרה המורה "יש לי" קראתי "עוד אות אחד יו!" "האות הבאה היא J" "שיט אין לי!" נאנחתי בזמן ששיר מיכל יוסי ורחל צעקו הידד.
"האות הבאה היא X" אמרה אסנת "אני חייב B" קראתי "האות הבאה היא F" אמרה אסנת "יש!" צעק חן וסימן את האיקס הראשון שלו.
"האות הבאה היא D" אמרה "נו בבקשה!" התחננתי "האות הבאה היאE" אמרה אסנת המורה "והאות האחרונה יש עוד אותיות שלו אמרנו אבל האות האחרונה היא B" אמרה אסנת "בינגו בינגו בינגו!!!!!!" צווחתי "בוא נראה" אמרה אסנת ונטלה את המחברת "אני גאה להכריז על אלוף הבינגויים שלנו תומר!" חייכה אסנת הפרס באמת היה שווה "קניתי לרותם הבת שלי מרשמלו היא לא אהבה את זה אז החלטתי פשוט לעשות בינגו ולתת למישהו את השקית מרשמלו" אמרה אסנת והושיטה לעברי שקית מלאה מרשמלו "תודה" אמרתי "אל תיתן לאף אחד אוקיי?" שאלה אסנת "בסדר" אמרתי השיעור הסתיים "תומר תביא לי אחד בבקשה!" אמר יוסי "אני יכולה לבן אחד?" "אני יכול את הורוד?" שאלה יפית "נו בבקשה!" התחנן עומר "לא לא אסור לי לתת" אמרתי והרחקתי את שקית המרשמלו מהידיים הרבות שניסו לחטוף.
"אוף, זה לא הוגן עכשיו הוא יגרה את כולנו דווקא!" אמר נמרוד "אני לא" אמרתי בכעס "אז למה אתה מסתובב דווקא ליד ילדים?" צחק נמרוד "אני לא הולך אליהם הם הולכים אלי" אמרתי כועס.
נשארו לי 3 מרשמלו שניים לבנים ואחד ורוד "נו פליז מתחננת!" התחננה יפית "לא לא לא ולא!!!!" אמרתי "אוף" נאנח עומר אחרי שסיימתי את שקית המרשמלו חשתי כאב בטן נורא ואיום הרגשתי רע מאוד בשיעור ורציתי להקיא.
הרגשתי שכבד לי בבטן כאילו משהו מתערבב שם והרגשתי לחץ על העורף הרוק הפך לטעם מגעיל חמוץ... לא יכולתי יותר להתאפק הקיא פרץ לי מהפה ישר על הרצפה.
"יובל יובל אתה בסדר?" באה מהר המורה "כן" אמרתי הרגשתי יותר טוב כבר לא היה לי כבד בבטן ולא היה לי לחץ על העורף "איכס" אמרה יעל והתרחקה.
"אתה רוצה תה?" שאלה המורה ענת "כן שיהיה" אמרתי "אוף לעזאזל מה אסנת הכניסה לתוך המרשמלו שאני לא מפסיק להרגיש רע?" חשבתי ניסיתי להבין אבל לא הצלחתי הרי אסנת לא רוצה שתלמיד שהיא מלמדת ירגיש רע בגללה וגם אם היא רוצה היא לא יכולה! "אתה בסדר?" שאל דורון
"אל תדאג בקשר לקיא מישהו ינקה את זה" אמר אמיר "נכון" ניחם אותי מיכאל "לא לזה אני דואג" אמרתי "בקשר למה?" שאל דור "לא זה לא חשוב" אמרתי הם בטח יצחקו עליי אסנת היתה המורה הכי יפה, צעירה, מצחיקה, נחמדה, טובה ובקיצור המורה הכי הכי כולם אוהבים אותה אולי משום שהיא נתנה להם שיעורים חופשיים...
ענת המורה כתבה למורן המורה לספורט שאני לא יכול להישתתף הצטערתי מאוד מאוד שיעור ספורט היה השיעור האהוב עלי.
"נו מה יובל הקאת" אמר מורן בקול נעים "אני יכול לשחק פשוט הקאתי פתאום ההיתי חייב להוציא"אמרתי "אוקיי אני לא מאמין לשטויות של המורה שלך כותבת לי שחלית בדלקת ריאות יאלה משחקים הוקי" אמר מורן ודחף אותי למשחק
"רונן לקבוצה הזאת וערן לקבוצה השנייה" אמר מורן אחרי שתי דקות היו כולם ממוינים.
"מי מכם מתחיל?" שאל מורן את הקפטנים "אני מחליף קפטנים הקפטן של הקבוצה שלידי הוא יובל ובצד השני הרחוק דורון" קבע מורן "למה אני?" נאנחתי ההיתי חייב לעשות אבן שוק עם דורון "עד שלוש מערכות נגעתי בארץ" אמר דורון התחלנו אני עשיתי אבן ודורון עשה מספריים "אוקיי אחד אפס" אמר טומי שהתבונן וספר עכשיו עשיתי נייר ודורון עשה אבן "שיט מה קורה לי?" רתח דורון בפעם השלישית עשיתי מספריים והוא עשה נייר.
"יש!" קראתי לעבר קבוצתי התחלנו הכדור התחיל לטוס לכיוון הספסל ההפוך (ששימש שער לקבוצה היריבה) במהירות עצומה! הכדור הלבן העגול עם החורים הוסט כבר לעבר השער שלנו "טומי תזהר לימור לכי להגנה וגם אתה שגיא" קראתי להם כשאני ממשיך לרדוף אחרי הכדור שגיא ולימור עמדו בקו ההגנה.
"טוב אמיר לך גם אתה להגנה אני רוצה שרק שלושה ישארו איתי לרדוף אחרי הכדור" צעקתי אמיר הלך להגנה "נו, אל תהיו כאלו מטומטמים שלימור תהיה בצד ימין אמיר באמצע ושגיא בצד שמאל!" צעקתי לא ממש אהבתי להיות המפקד בקושי נהנתי מהמשחק ההיתי חייב לתת פקודות לכל חברי הקבוצה, להסתכל על מי שבא לתקוף, להיות מרוכז בכדור, לוודאות שאני לא מחזיק את המקל ביד אחת אלא בשתי ידים, ולבסוף אני צריך לדאוג שאכן כל חברי לקבוצה מצייתים להוראותי.
איתי, חן, אבישי, ואמנון נשארו איתי "אוקיי כולם על הכדור" אמרתי והצבעתי לעבר הכדור "יובל, תחזיק בשתי ידים" אמר מורן לעברי אחזתי במקל חזק, ורצתי בטיל אבל דרור עקף אותי (הוא מהקבוצה היריבה) ודורון מחפה עליו מצד ימין ותמר מחפה עליו מצד שמאל.
"תזהרו" צעקתי לעבר לימור, שגיא, ואמיר, וטומי השוער שהחליף כרגע את מיכאל.
"דורון לא להרים מקל" אמר מורן לעבר דורון שהניף את מקלו ברוגז כאשר תמר לא חיפתה עליו אלא הלכה לכיוון קו ההגנה.
רצתי מהר מהר והגעתי לכדור המשכתי לגרור אותו לכיוון הספסל ההפוך של הקבוצה היריבה שניר עמד שם מתכונן נתתי לכדור מכה עם המקל מכה חזקה והוא התגלגל בחוזקה לעבר השער שניר היה בהיכון הוא עמד הוא בדיוק עמד לתפוס ת'כדור אבל הוא פיספס "אחד אפס להמשיך לשחק" אמר מורן "ייייישששש!" נשמעה צעקה עמומה מעבר הקירות "מי זה היה?" שאלתי את עמיאל "מה היה מה?" שאל עמיאל "מישהו צעק יש" אמרתי "לא שמעתי כלום" אמר עמיאל "טוב נגמר השיעור הקבוצה של הקפטן יובל ניצחה!" הכריז מורן אני ודורון לחצנו ידים הוא ניסה למחוץ לי את היד אבל שיחררתי אותה מהר.
אחרי הלימודים קבעתי ללכת עם אבישי לקיוסק לקנות נפצי שום לקראת היומולדת של עמיחי.
"נו איך היה בבית ספר?" שאלה אמא "הכל בסדר" אמרתי זורק את התיק למזווה "מה יש לאכול?" "פנקייק ומלפפון ומיץ פטל" אמרה אמא "למה לא סלט?" שאלתי בצער "אין לי זמן מתוק אני חייבת להגיע לעבודה" אמרה אמא היא הניחה את הכל על צלחת רחוצה שטפה את ידיה וניגבה את ידיה המלוכלות בסינר שלבשה.
"טוב חמוד יצאתי" אמרה אמא לוקחת את התיק האדום שלה ויוצאת החוצה "ביי" אמרתי
"הקפטן יובל" נשמע קול מבין הקירות "מי זה?" שאלתי מפוחד נצמד לכיור "הקפטן יובל העלוב," אמר הקול "נו מי זה" שאלתי בקוצר רוח מפוחד.
זה היה בהבזק של אור כסוף ועיניים חומות וגוף קטן זה היה...
"מה אתה רוח רפאים?" שאלתי המום העיניים של היו פתוחות לרווחה ופי היה פעור רעדתי כולי.
"מה יש לך בעייה?" שאל הרוח רפאים אבל אני עמדתי קפוא צמוד לשיש הרגשתי שזיעה קרה מכסה את פניי אבל לא יכלתי לזוז "מה יש לך? הכניסו אותך למקפיא ושכחו להוציא אותך?" צחק השדון וריחף "מי מי מי אתה?" גימגמתי "אני טריק" אמר השדון "למה הפחדת אותי?" כעסתי "זה היה תענוג ההית צריך לראות את הפרצוף שלך" צחק טריק "אתה ממש מעצבן חוץ מזה מאיפה באת?" שאלתי "ממאדים" אמר טריק ופניו חשכו "מה קרה?" שאלתי "אני חייב להגיע למאדים כי שם המשפחה שלי אני צריך לחזור אליהם הם מתגעגעים אליי" אמר טריק משפיל את עיניו "איך הגעת לכאן?" שאלתי "הגעתי בחללית "טריקספריקס" היא לא שלי היא של אבי מיקס אני חייב להחזיר לו את החללית שלו" אמר טריק "איך קוראים לאמא שלך?" שאלתי "תריקסה" אמר טריק "ומה שם משפחתך?" "מה זה?" שאל טריק בבהלה "מה אין לך שם משפחה?" צחקתי "אל תעליב אותי!" בכה טריק הקטן "די די די לא רציתי להעליב אותך פשוט לכל אחד מארץ ישראל יש שם משפחה ולא רק פה אלא גם בארצות שונות" אמרתי "אבל למה אתה לא חוזר למאדים בחללית שלך?" שאלתי "כי יצור מפחיד בשם טוקס מחפש אחרי הוא רוצה לטרוף אותי ולקחת את החללית שלי" אמר טריק רועד מהמחשבה על טוקס.
"איך הוא נראה?" "הוא שחור כזה זאב אדם מפחיד וענק" אמר טריק "למה הוא רודף אחריך?" שאלתי "זה סיפור ארוך" אמר טריק "לא איכפת לי אני רוצה לשמוע!" אמרתי "בסדר. ההיתי בחללית של אבא שלי ראיתי כל מיני כפתורים המטרה שלי היתה לנקות את החללית אבל בטעות לחצתי על לחצן ההפעלה והמראתי ישר לתוך שיטחה של המפלצת אני לא רוצה להזכיר את שמה סליחה שמו... ואז הבנתי שרק אם אני אמצא את המפתח שקבור באדמות של טוקס שרק בעזרת המפתח הזה אני אצליח לחזור למאדים ואז אחרי יומים שלושה שתחבאתי מפני הטוקס הנורא הזה,
מצאתי את המפתח לקחתי אותו הוא היה חלוד וישן אבל לפני שנגעתי במפתח היתה סופת חול אדירה שהעיפה את המפתח ואותי לכיוונים שונים אני למערב והמפתח למזרח ועד היום אני מחפש את המפתח" אמר טריק "אין לך שום דרך לחזור למאדים מלבד המפתח?" שאלתי "רק המפתח יוכל להחזיר אותי למאדים" ענה טריק "ולמה באת לפה דווקא?" "לא יודע גם זה כוכב שכזה וחשבתי שאולי זה נפל פה אני כמעט בטוח שזה נפל לפה כי אדמותיו ש הטוקס קרובות מאוד לכוכב הזה והמפתח עף לכיוון הזה" אמר טריק "נו, ולמה הרגזת אותי?" "סתם היה לי משעמם כבר שנתיים שאני לא מוצא את המפתח ואין לי את מי להצחיק" אמר טריק בעצב "להציק לא להצחיק" תיקנתי אותו "מה אני הצקתי לך??" שאל טריק בהלם "לא לא לא סתם עבדתי עלייך" חייכתי חיוך מזוייף.
"ומה אתה רוצה לעשות עכשיו בבית שלי?" שאלתי "כלום אני תיכף יוצא יש לי מה לעשות" אמר טריק והלך לכיוון הדלת "לא לא לא אל תלך טריק" קראתי אחריו "למה?" שאל טריק "אני רוצה לבוא איתך" אמרתי בלי לחשוב פעמיים "באמת?" שאל טריק ועיניו נפתחו לרווחה "כן כן כן!" אמרתי הרגשתי שזה פשוט לא אני זאת הקליפה שלי ושעכשיו היא חזקה מתמיד ולא נותת לי להתחרט על מה שאמרתי ליבי רוצה להגיד שאני לא רוצה ללכת איתו למצוא את המפתח והמוח הורה לפה לומר שאני כן.
הרגשתי רע "אני לא מאמין אתה ברצינות אומר את זה?" שאל טריק ליבי צעק לא אבל המוח אמר כן.
"אוקיי בוא" אמר טריק אני כמו איזה רובוט שלא שימנו אותו שנה צעדתי בטימטום מרבי אחרי טריק
"בוא כנס" אמר טריק הוא הכניס אותי לתוך חללית אפורה בפנים היו טונות של כפתורים "רגע לפני שאנחנו ממריאים אתה יכול להתחרט" אמר טריק "בפעם האחרונה אתה יכול להתחרט" אמר טריק ניסיתי לפצח את הקליפה הקשה שהשתיקה אותי אבל המוח בשלו הכתיב לפה מה לומר.
"כן נו ברור סע כבר" זה מה שאמרתי מבעד לקליפה הספקתי לפחות לראות את הגג האדום של הבית שלי לפני שאני ממריא ואחר כך... לא ראיתי כלום מלבד קוביות קטנטנות בצבעים שונים.
אחרי עשר דקות חזרתי לעצמי הקליפה כאילו התקלפה וירדה "טריק לא!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי "מה קרה?" נבהל טריק "אני רוצה לחזור לבית שלי!" אמרתי "אבל הרגע אמרת שאתה רוצה להיות איתי אני מצטער אבל אתה לא התחרטת ואנחנו במרחק של מאות קילומטרים מהכוכב שלך" אמר טריק.
"אז זה אומר?" רעדתי חושש מפני התשובה "שאתה נישאר איתי" אמר טריק "אבל..." גימגמתי "ועוד כמה זמן נחזור לכוכב שלי?" שאלתי "אחרי שנמצא את המפתח"
"אבל זה ייקח מלאנתאלפים שנים" אמרתי "לא נורא" אמר טריק "מה לא נורא?!!! אני רוצה לחזור לבית שלי!" אמרתי בכעס אבל זה לא עזר כמה שניסיתי לשכנע את טריק לחזור לעבר הבית הוא לא הסכים.
לבסוף צנחתי מת מעייפות, מחשש, מפחד, מגעגועים, ובקיצור מהכל על הספה המבריקה שהיתה בחללית "הלוואי שההיתי במלון" חשבתי "מה אתה רוצה מלון?" שאל טריק
"מאוד! בא לי ג'קוזי עם מים רותחים וקצף לבנבן מעל בא לי בריכה חמה וגדולה עם מגלשה ומקפצות ובא לי גם את האוכל הטעים ואת מועדון המשחקים ואת המכונות עם האסימונים..." אמרתי חולם בלי קץ על מלון חמישה כוכבים "אוקיי רצית מלון תקבל מלון" אמר טריק ולחץ על כפתור כתום מיד הכל נעשה כמו מלון חדרים עם לוחיות לבנות שכתוב עליהן בדיו שחור ברור את מספר החדר ושטיחים מרהיבים נמתחו לאורך הרצפות והקירות היו גם מעליות וגם לוח שהראה מה יש במלון "וכל זה רק שלי כלומר רק אני אהיה פה?" שאלתי בתדהמה "כן רק אתה" אמר טריק "יאלה הלכתי להסתובב" אמרתי "אוקיי ותחזור לקומה הזאתי זאת קומה מספר שבע" אמר טריק.
הסתכלתי בלוח "קומה 2 עיר החנויות המתוקות" היה כתוב ירדתי במעלית שהיתה מלאה בכפתורים לחצתי על מספר 2 והגעת לאט לאט לקומה 2.
הכל היה ססגוני ויפהפה הכל ורוד וכחול וסגול וצהוב וירוק וחום ושחור ובורדו ואדום כל הצבעים נכנסתי לחנות "מותק" שהיתה גדושה בממתקים אבל הדבר שהיה מוזר זה שלא היה מוכר "עוד יותר טוב" חשבתי "לפחות אני לא אצטרך לשלם" חשבתי והתחלתי לזלול.
"כדאי לי לקחת קצת מהבננות המסוכרות" אמרתי לעצמי ורצתי לעבר הבננות המסוכרות אחרי זלילה כאבה לי הבטן וההיתי צמא הלכתי למקרר שהיה בחנות פתחתי וראיתי בקבוק קולה קטן מלא גזים מפתה לקחתי את הבקבוק פתחתי ושתיתי.
עכשיו היה לי מרץ למשחקים "קומה 5 משחקים עם אסימונים" קראתי שעמד בסביבה עליתי במעלית לקומה 5 היה היתה גדושה במשחקים למשל יש בובה אדומה גדולה שמכניסים לתוכה 2 אסימונים ומתחילים לשחק יש כדורי פלסטיק וצריך לקלוע לתוך הפה שלה.
היו גם כמו כדורסל שצריך ללחוץ על לחצן ואז הכדור כאילו קופץ ואמור (לא תמיד) להיכנס לתוך הסל.
לא היה בכלל כיף הרגשתי בודד היה כיף להיות כאן עם אמא ואבא וניר אבל אני כאן לבד תקוע עם חייזר.
הגעתי אל טריק "נו היה לך כיף?" שאל טריק "
