דניאל למי שלא יודע הוא ילד בן 9 מפתח תקווה אוהב כדורגל ומשחק מצויין כדורסל הוא רץ מהר (הוא מקום 2 בילד הכי מהיר בכיתה) הוא מצליח בלימודים ושרוף על ספרים.
אבל מה דבר אחד חסר בחיים של דניאל וזה לא זה שאין לו אחים או אחיות וזה גם לא זה שהוריו לא קנו לו את הסימס שהוא רצה זה היה הבעייה החברתית דניאל לא היה מקובל על חברי הכיתה הוא נחשב לילד מציקן מעצבן ודפוק למרות שהוא לא עשה דבר.
ביום רביעי חזר דניאל לביתו כרגיל "מה קרה דניאלוש?" שאלה אימו "כלום" אמר דניאל "אז מה הפרצוף החמוץ הזה?" שאלה "כלום" אמר דניאל בקוצר רוח, וטיפס לחדרו.
דניאל היה עצוב מאוד שוב מיכל קיללה אותו ושוב גלעד הרביץ לו.
הוא הרגיש רע מאוד מאוד "מה עשיתי להם כדי שהם ישנאו אותי?" חשב שוב ושוב דניאל זה היה עצוב לחשוב שיש ילד שיש לו משפחה, הורים, בית, חיים טובים ועוד הרבה דברים אבל הוא עדיין לא שמח.
באותו היום הלך דניאל לקנות לאימו חלב ביצים וסוכר לעוגת השוקולד שתיכננה להכין הוא עבר במעבר חצייה כרגיל אבל באה מכונית כסופה ופשוט פגעה בראשו...
הכסף נשמט מידו ספוגת הדם הוא הספיק רק לשמוע קולות מבוהלים הוא ראה כמה זוגות נעליים מתאספות סביבו הוא ראה אחרי הכל רק שחור שחור שחור...
מימין משמאל מלמעלה מאחורה רק שחור.
אחרי כמה שעות פקח דניאל את עיניו בקושי רב, וראה לבן שולחן חום קטן עומד ליד מיטתו שעלייה שכב.
"אוי חמוד התעוררת" אמר רופא "איפה אני?" שאל דניאל "בבית חולים חמוד" אמר הרופא מסדר תרופות על מגש "למה אני פה?" שאל דניאל "כשיצאת לכביש באה מכונית ופגעה בך ונפצעת קשה מאוד" אמר הרופא בקול נעים.
"ואיפה הוריי?" שאל דניאל "הם פה בחוץ" אמר הרופא "כמה זמן אני אצטרך להיות כאן?" שאל דניאל "חודשיים" אמר הרופא "מה אני צריך להיות פה חודשיים?" השתומם דניאל "כן חמוד עד שתבריא לגמרי"
"אני כבר בריא" אמר דניאל "אתה לא. חמוד" אמר הרופא רק עכשיו גילה דניאל את התחבושת הלבנה שכיסתה את ראשו "מה עשיתם לראש האומלל שלי?" זעם דניאל "חבשנו אותו כי הוא היה מלא דם" אמר הרופא "למה זה לא כואב לי אני רוצה להוריד את התחבושת!" אמר דניאל "אתה לא יכול מתוק" אמר הרופא יוצא החוצה, ומדווח להוריו של דניאל על זה שדניאל חזר להכרתו.
"דניאל אתה בסדר חמוד שלי?" רצה אימו "אני רוצה ללכת מפה" אמר דניאל "אתה לא יכול יש לך עוד מלא זמן להישאר פה" דחה את הבקשה אביו "אבל אבא" נאנח דניאל לא היה איכפת לו להישאר שנה בבית החולים אבל לפחות שיהיו לידו כמה חברים אפילו החברים היחידים שיש לו מהכיתה (יואב, דור, משה, וצחי).
למחרת הגיעו כל הילדים לכיתה "איפה דניאל?" שאל דור "אני לא חושבת שאתה תירצה לדעת את התשובה" ענתה המורה "נו די" נידנד יואב "בבקשה אנחנו החברים שלו הוא היה רוצה שנדע איפה הוא" אמר משה "נכון בבקשה!" אמר צחי "בסדר בסדר בסדר אני אגלה" נכנעה המורה "נו איפה הוא?" שאלו יואב דור משה וצחי ביחד ארבעתם היו בטוחים שהוא בקניון ושפשוט נגלה חפץ חשוד המורה תמיד עושה היסטריה מכל דבר קטן.
"הוא בבית חולים" אמרה המורה " מה?" נידהמו ארבעתם
"למה?" שאל יואב שהתאושש ראשון.
"מכונית פגעה בו בזמן שהוא חצה את הכביש" אמרה המורה "נו וכמה זמן הוא ישאר בבית חולים?" שאל צחי "חודשיים" אמרה המורה "מה?" צעקו הארבעה "כן" אמרה המורה "מה אבל קרה לו?" שאל משה "הראש שלו מלא דם הוא פתח את הראש אני חושבת שזה ממש נורא חבשו לו את כל הראש כל השהייה בבית חולים זה רק בגלל התחבושות" אמרה המורה "והוא שבר משהו?" שאל דור "כן רגל ויד" אמרה המורה "ואיך מצבו מוגדר?" שאל צחי "בינוני עד קשה" אמרה המורה התשובה הזאתי הרגה כמעט את הארבעה "מצבו מוגדר קריטי או זאת הגדרה מוגזמת?" שאל יואב בזהירות "אני לא יודעת אני מקווה כמובן, שמצבו לא יחמיר" אמרה המורה והתחילה את השיעור.
אחרי הרבה זמן היתה ההודעה דניאל מת...
תגובות