להיות אשה בשואה

איבוד כל היקר, כל האינטימי

חילול הגוף הזה, העדין, השמור מכל משמר

באינספור עטיפות של צניעות

ללא נטילת רשות.

הבושה

להיות אם לילדים בשואה

לא לדעת מה קורה עם ילדיך,

להתנתק מהם-

שיתחבאו, שיברחו

הדאגה

להיות מוסרת את בנך, את ביתך

לא מסוגלת להשיב

לילדון הרך שתולה בך עיניים מצפות-

שתעזרי, שתפעלי נצורות

חוסר האונים..

כל התא המשפחתי מתפרק

הבית קר, הבית ריק

את הבעל לקחו לעבודות הכפיה

הילדים מפוזרים-

אחד מחפש דבר מה למחיה

האחר נמסר למנזר לשמירה

ויש שכבר אינם- הם בעפר ותכלת

וכך, בודדת

לב בעלה לא יבטח בה, כי יודע הוא שאין כבר במה

ושלל- שלל יחסר..

תדרוש צמר ופישתים- אך אין, נגמר

לא אוניות ולא סוחר

כן, ממרחק תביא לחמה, לא תצליח להביא ממקום אחר.

כבר לא עוז במותניה ולא אומץ בזרועותיה

בניה לא יאשרוה ובעלה לא יהללה

הם אינם.

תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה.

.