במדבר- שממה.
עלמת החן מחכה בתחנה...
עומדת בצד ומרגישה שהיא לבד
אך יודעת שממילא ובד ובבד
לא תוכל לעולם להסתוות ככולם
בתוך שיח ירוק ומגושם
מאז ועד עתה, מטרידה בה שאלה
על כיצד אוצרותיה הטובים והיקרים,
בארמונה נותרים ולא נגנבים?
לעיתים מרגישה כשושנה בין הוורדים
לוקחת קצת ורוד כדי למרוח על הפנים
אבוי-הכל נמרח...
כתם!
אך-אל דאגה
ודאי שיש תקווה
שהרי היא בת אדם היא "שושנה"
ונאמר: "ותשובה... מעבירין את רוע הגזירה"
תנו רבנן, קל וחומר-"אם מדובר בשושנה מדברית זכה וטהורה"
