היכה בי הכאב שורשים, כמו הייתי חורשת עצים. נטעה בי העצבות פקעות כמו הייתי סלעי הרקפות. מה לכם, כי תשרישו בי? או שמא הזמינכם לבבי? איכה תחיו ללא האור? שלתוכי ממאן לחדור. כיצד תוכלו צמא רוות? ועיני כבר לא דומעות לא אתן תחליף דמי לא אתן לכם נפשי!