במסמך הבא נתאר את תת המנגנונים המשמשים את השלטון הדמוקרטי לשליטה יעילה באזרחים תוך יצירת מצג שווא של חירויות ושיוויון.
קיום מצומצם של קבוצות אלטרנטיביות ("סוטות")
כפי שציינו במסמך הקודם ישנו אינטרס שלטוני לקיום קבוצות אלטרנטיביות הכופרות בנורמה.
קיום קבוצות שכאלה נותן לרוב הנורמטיבי תחושה של חופש בחירה ובכך השלטון משביע את יצר החירות של האדם.(לפירוט עיינו במסמך הקודם).
הפיכת הדמוקרטיה לערך
אף על פי שהדמוקרטיה היא רק מנגנון דרכו מתממשים הערכים ה"מקודשים" של חירות ושיוויון ,החינוך במדינה הדמוקרטית הפך את הדמוקרטיה לערך מקודש בפני עצמו ,מרגע שהדמוקרטיה עצמה מקודשת אין מי שיעז לערער עליה שכן ערעור או שאלה בצורך בדמוקרטיה כמוה כהטלת ספק בערך מקודש כמו שיוויון.
סבסוב או דלגיטימציה של קבוצות אלטרנטיביות "סוטות"
כפי שציינו במסמך הקודם ,השלטון הדמוקרטי יכול לקבוע נורמות שלאורן:
א.גורמים נורמטיביים סוטים יוקעו מן החברה ויגונו ,ובכל לשלול את ה"סטייה" כאלטרנטיבה לגיטימית(באופן נורמטיבי ולא חוקי).
ב."אופנות" אלטרנטיביות מתחרות יסובסבו כך שהן ישתלבו בשבלונה נורמטיבית(ראה מסמך קודם).
מנגנון בירוקרטי
אתה האזרח,אומר השלטון הדמוקרטי ,טוב כמו כל אחד אחר,אך לא יותר מכל אחד אחר ועל מנת שתוכל לזכות באופן שיוויוני באותן הזכויות כמו האחרים עלייך לעבור כמו כולם בסבך של אישורים ועדות חתימות ופקידים בדרכך למימוש זכויות קנייניות וחירויות נוספות ושונות-סבך זה ידוע גם בשם המנגנון הבירוקרטי.
אף אחד לא אוהב בירוקרטיה,יאמר אף השלטון הדמוקרטי ,אך לך האזרח הכרחי העניין כדי לשמר את עיקרון השיוויון.
בפועל,תפקידו של המנגנון הבירוקרטי הוא לערום קשיים בפני כל אזרח המעוניין לבצע שינוי פונקציונלי משמעותי בחייו (בין אם זה עניין של קניין או של תעסוקה).
בסופו של דבר ,ייתכן שהאזרח ישיג את מבוקשו ,אך רק לאחר זמן רב ורצוף ביסורים קשים ונוראים.
בכך,נמנעת מכל אחד,ובפרט מן החלשים ,האפשרות להתפתחות ,מה שמשרת יפה את השלטון הדמוקרטי שאינו מעוניין לתת כח וגמישות בידי אזרחיו.
לעומת האזרח הקטן,העשירים והחזקים -מקורבי השלטון זוכים לדלג בקלות מעל משוכות הבירוקרטיה שנמסים לעומתם כמים.
חינוך כמפתח לחלום האמריקני-כל אחד יכול להיות הכל
אני משוכנע שיש חשיבות עצומה ללימודים ולחינוך.
אף השלטון הדמוקרטי משוכנע בכך ודואג להקנות את התחושה שמי שילמד יוכל להגיע לכל מקום(ובלבד שיהיה נורמטיבי).
החינוך האקדמי הופך להיות זמין יותר עם פריחת המכללות בארצנו,וישנם צעירים רבים יותר בעלי הסמכה אקדמית או לימודי תעודה.
נשאלת איפוא השאלה ,מכיוון שישנם אזרחים מלומדים רבים יותר ,האם ישנן עבודות רבות יותר בשוק המצריכות כישורים אקדמיים?האם המשמעות היא שרמת החיים של המלומדים תעלה?
התשובה היא לא!
למעשה,האקדמיזציה פועלת לרעתנו,אם לפני 20 שנה כדי להיות מזכיר במשרד לעורכי דין מספיק היה להיות בוגר תיכון. היום,כדי להתקבל למשרה שכזו יש צורך בתואר במשפטים.תואר,שיעלה בכסף ובשנות לימוד.
אנשים שפעם יכלו להגיע למשרות נחשקות ללא רקע אקדמי לא יוכלו להתקבל היום לאותן משרות.
כמו כן,אשליית ההתעשרות וההצלחה של בוגרי הלימודים האקדמיים מתנפצת בפרצופם כשהם יוצאים לשוק העבודה.
אל לכם להבין כי לימודים אקדמיים אינם חשובים בעיני,ההיפך נכון,אלא שלא כל אדם מתאים או יכול לרכוש הכשרה אקדמית ובכל זאת יש מאלו כאלה המתאימים ויכולים לעסוק במשרות שכיום דורשות תואר אקדמי.כמו כן,אני נגד מצג השווא של ההתעשרות וההצלחה המובטחת של בוגרי האקדמיה.
שוב,השלטון הדמוקרטי מנגן על מיתרי החופש והחלום ומוביל את אזרחיו כסומאים בחזרה אל אותם מסלולים נורמטיביים .
עניין נוסף וחשוב הקשור בחינוך הוא אפן ההוראה בבתי הספר.ברוב בתי הספר הדגש נעשה בהוראה של חומר (cramming) בזכירת עובדות ומקרים ופחות בחשיבה ובניתוח.הוראה כזו היא מנוונת ,הרווח של התלמיד-האזרח הוא קטן רווח השלטון הוא גדול.
זאת ועוד,הלימוד, במיוחד בשנים האחרונות לתיכון, הוא כלי להשגת הבגרויות ולא למטרה לכשעצמו ואכן כך גם הוא נראה.
גלובליזציה-כלל דמוקרטיזציה:
מיומנו של אזרח ישראלי.
אנחנו לא פראיירים,מה שיש לאמריקנים יש גם לנו.
בטח,מי לא אוהב מקדונלדס,אם לאמריקני יש כזה למה שלי לא יהיה.
ומי לא אוהב דמוקרטיה אם זה טוב לאמריקנים זה בטח טוב גם לי.
החירות שבקניין אין כמוה ,אין כמו ההרגשה שבקניית ארוחת דאבל מקרויאל של מקדונלדס או בקניית גינס ליוויס ב 500 שקל.
ואז כשהבטן שבעה והעין מרוצה אני יודע לזהות את ההרגשה –זה חופש.
השבעתי את הבטן ואת העין אך לא רק אותם אלא גם את היצר לחופש ולקניין,ולי ,בכנות זה מספיק.
האינטרנט
האינטרנט,איזה עולם,יקום בתוך מחשב,כל העולם כולו בכף ידי ,אם ארה אוכל לעשות הכל ולהגיע לכל מקום.
האינטרנט,לא רק שמקנה לנו תחושה של חופש,הוא מקנה יותר מזה-תחושה של כל יכול.
והאדם,הוא מתמכר לתחושת הכח שבלהיות כל יכול ,הוא כבר לא צריך להסתפק בהתגלמות הגשמית המשעממת שלו ושל חייו הוא יכול ללבוש ולפשוט צורה ולהחליף את חייו בחיים וירטואליים אחרים.
האינטרנט אכן הפך למוצר נגיש יותר ויותר גם לשכבות עם מצב סוציו אקונומי בינוני עד נמוך.
אולם,אם נסתכל על השימוש באינטרנט של שכבות ביניים ונמוכות,ושל ילדים נוכל להבחין בדברים הבאים:
האינטרנט מחליש את הכישורים החברתיים של אנשים בכלל וילדים בפרט ומונע אינטראקציה יומיומית של פנים אל פנים.
רוב האנשים מן השכבות החלשות וילדים משתמשים באינטרנט לטובת צאטים,ולבילוי באתרים שורפי מח וזמן כגון flix,utube ואתרי שטות למיניהם.
ישנו אחוז גבוה של מכורים לאינטרנט מקרב שכבות אלו.
האינטרנט מקנה לרבים תחושה מדומה של חופש אינסופי ושל כל יכול,ובכך מדכא את מחשבתם ואת תשומת ליבם לחוסר השיוויון שבחיים הממשיים שלהם.
המדינה מציגה מעודדת את השימוש באינטרנט בתוכניות כמו "מחשב לכל ילד" ובהכנסת האינטרנט לשימוש בבתי ספר ובספריות ציבוריות.
בכך לדעתי האינטרנט ראוי לכינוי "אופיום להמונים" של המאה ה 21.
