הלב שלי שותת מדם רקוב ממלחמה אני חיה סיוט אל תגידו לי שזה יעבור אני כבר לא קונה לא יצור אנושי לא רובוט עשוי פלדה לא מישהי להגדרה איזה משהו, אחת חולה מכאב לכאב שטה מפליגה בתוך הנשמה ההרוסה אבל למה אין לי שדות של פרחים? למה אין לי אנשים מחייכים? למה אין בי טוהר של ילדה תמימה? יש בי רק הריסות שרידים של תום ואהבה מאז, כשעוד הייתי קטנה עכשיו נשארתי מלאה ברסיסים. בודדה, לעולמים.