אפיזודות חינוכיות/ אלי אייזנר

דבר תורה זה מוקדש להחזרתם של שבויי צה"ל ולהצלחתה של ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים שמהווה באר מים חיים עבורי ועתה מימי באר זה בסכנת ייבוש. שיהו דבריי מעוררים את ריבנו של שעולם לעשות חסד עם ביתי.

רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא, הוה מקשי ליה טובא. יומא חד חזייה דנפל על אפיה, שמעיה דאמר: רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי. קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה.(תענית ט ע"ב)

אפיזודה א'[1]-

 שימי היה תלמיד בישיבתו של רב פפא. שימי היה תלמיד מבריק, כל כך מבריק שכל שיעור בו נכח היה דיון שלם על קושיותיו. שאר התלמידים בכתה, מסתכלים על שימי, ומצפים שאולי שימי סוף סוף יבין ויתן לרב פפא להמשיך את מהלך השיעור. אבל, שימי, נשאר בשלו. בהפסקות, חבריו לכתה היו מסתכלים עליו בעין עקומה. "מתי הנודניק הזה יפסיק להרוס לנו את השיעורים שלנו עם רב פפא." "הוא כל כך אנוכי השימי הזה." מי הוא חושב שהוא? מפקפק במה שרב פפא אומר?!"[2] כך היו מדברים בינם לבין עצמם ושימי היה מודר מתלמידי הכתה. שימי לא הבין מדוע מתייחסים אליו בכזה זלזול. שימי לא הבין מדוע אף אחד כבר לא ניגש אליו. למה לא כבר לא מוכרת לו המילה הפשוטה, 'שלום'.

  יום אחד שימי, הלך במסדרונות הישיבה וראה כי חדרו של רב פפא פתוח. הדבר היה תמוה בעיניו, שכן ידוע כי בשעה הזאת, רב פפא מסתגר בחדרו ומכין את השיעור הבא. שימי נדהם, רב פפא הרכין את ראשו וצווח בקול נואש וחרישי, "אלוקים, תרחם על שימי, תן לו להבין שעליו לשנות את ההתנהגות שלו כדי שסוף, סוף יהיה לו טוב בכתה." שימי שכיבד מאוד את רבו, הזדעזע ממצוקתו של רב פפא והחליט שמעתה והלאה לא ידבר יותר בכתה.

אפיזודה ב'-

 שימי למד בישיבתו של רב פפא. שימי היה תלמיד מתקשה. זה לא שהוא לא היה חכם, הוא פשוט היה מסודר מחשבתית ושיעוריו של רב פפא, דילגו על כמה מהלכים מחשבתיים. בשיעוריו של רב פפא, היה תמיד שואל שאלות, ותמיד היה מלווה אותו לכל מקום[3]. התלמידים היו צוחקים על שימי, 'הלפלף של הכתה' ושימי לא שם לב שאף אחד לא באמת רוצה אותו בחברתו.

  יום אחד שימי רצה לשאול את רב פפא שאלה למשהו שלא הבין וחיפשו בכל הישיבה ולא מצאו. פתאום הבחין בכך שדלת חדרו של רב פפא פתוחה למפרע. "אלוקים תרחם על שימי, תעזור לו להבין שההתנהגות שלו גורמת לו לישנא ע"י תלמידי כתתו." שימי ששמע כל מילה שנאמרה בשברון לב ע"י רבו, החליט שמעתה והלאה ישב בשקט בכתה ולא ישאל יותר שאלות.

 את שלושת השורות בגמ' ניתן להבין כפי אחד מהאפיזודות. המסקנה היא אותה מסקנה, ביקורת חינוכית על דרכו של רב פפא. רב פפא היה ראש ישיבה של אחד הישיבות החשובות והנחשבות ביותר בזמנו, ישיבת נרש, שבה כיהן 19 שנה ולמרות שהעמיד תלמידים רבים, שביניהם גם יצאו גדולי הדור שלאחריו, רבינא ורב אשי, כנראה שצריך יותר מיוקרה ממסדית בשביל להצליח בחינוך[4].  הגמ' מבקרת בסיפור זה את התנהגותו של רב פפא.כיצד?

לפי הפירוש של אפיזודה א' היינו מצפים שרב פפא ידבר עם שימי ויסביר לו שקושיותיו הרבות באופן פומבי מביכות אותו לעיתים וגרוע יותר, גורמות לשימי להיות מובך ע"י תלמידיו לכתה. לא נעים כששיעורים שאתה משקיע שעות על הכנתן נהרסים באופן תדיר ע"י תלמיד חריף.

לפי הפירוש של אפיזודה ב' היינו מצפים שרב פפא יגלה מנהיגות וידבר לחוד עם שימי ועם הכתה. עם שימי, ינסה להבין מה לא מובן ומה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב החברתי העגום אליו נקלע שימי. עם הכתה הייתי מצפה שרב פפא יבקר אותם על התנהגותם וידרוש מהם לכבד את אלו שלא קולטים מהר כמותם.

 התנהגות זו של רב פפא שהיא פסימית, אנו מוצאים בסיפור שהובא קודם לכן ומשמש כעין פתיח שירמוז לנו על סופו. הגמ' בדף ט ע"א מביאה את הסיפור הבא:

רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא הוו שכיחי קמיה דרבא. כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא. כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי. חלש דעתיה. אקרויה בחלמיה:"ואכחד את שלושת הרועים". למחר, כי הוו מיפטרו מיניה אמר להו: ליזלו רבנן בשלמא.

תרגום: רב הונא, רב שמואל ורב חייא, שהיו תלמידים חשובים של רבא, הגיעו ללמוד אצל רב פפא לאחר מות רבם. כשהיו לומדים עם רב פפא, כל פעם שהיה אומר משהו שסתר את דברי רבם, היו מתלחשים ביניהם שרבא אמר אחרת. רב פפא התבייש ובחלומו נאמר לו "ואכחיד את שלושת הרועים", סימן ששלושת החכמים שביישוהו ראויים למות על גרימת הבושה. כשנפטרו ממנו, אמר להם ללכת 'בשלום'.[5]

יש מגוון פרשנויות על ההתנהגות של רב פפא. המכנה המשותף הוא חוסר התגובה המתבקשת מצד רב פפא. רב פפא פונה לשמיים במקום שנדרש תגובה אנושית. מדוע רב פפא לא מדבר עם התלמדים? אני ננס כלפי הענק, רב פפא ואין בכוונתי לזלזל בכבודו. אם זאת, הסיפור הזה והסיפור בו אנו מתרכזים לא הובאו לחינם. הסיפורים הובאו כדי שנלמד מטעותם של גדולים ולא נשנה שנית את מעשיהם.

 בסיפורינו, חסר סוף לסיפור, והסיפור שהוא המשך לסיפור עם שלושת החכמים שביישו את רב פפא, מבקש מאיתנו הקוראים ליצור את הסוף. סוף נכון לשני הסיפורים.

סוף שיתרקם על ידי עשייה פעילה של האדם המתפלל לבוראו.

--------------------------------------------------------------------------------

[1] כך הבינו הרב ע.שטיינזלץ, גמ' תענית ט, ע"ב, המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ירושלים, 1983; וכך גם הבין ד"ר מ. מרגליות,אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך א',עמ' 297 ו323, הוצאת יבנה, 1998

[2]  על גדולתו של רב פפא ראה: הרב גרשום הרפנס, עידן התלמוד, עמ' 148,פלדהיים,2000,וכן ד"ר מ. מרגליות, ראה לקמן, ע"מ 323 בהערה1

[3] כך היה נוהג  עם רבו אביי, שהיה מלווה אותו בכל עת, גיטין ס, עמ' א', ע"פ ד"ר מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, עמ' 323, ראה להלן הערה1 וכך ניתן להניח שדפוס התנהגות זה חזר על עצמו, כפי שניתן לראות בהמשך המאמר על דפוס התנהגות שחוזר על עצמו אצל רב פפא.

[4] עמ' 148-149, עידן התלמוד, ראה להלן הערה2

[5]הרב שטיינזלץ, גמ' תענית, ט ע"ב, עיונים, מציג שלוש דרכים לביאור התנהגותו של רב פפא. הסבר ראשון מסביר ע"פ גמ' ברכות, דף ס"ד, ע"א, כי  "לך בשלום" הינה אמירה הנאמרת כשנפרדים ממתים ובגלל ששלושת החכמים ביישו את רב פפא סבר מחלומו שכעונש הם צריכים למות.

הגישה השנייה אומרת כי רב פפא אמר לשלושת החכמים, "לך לשלום" והגישה המופיעה אצלנו היא טעות דפוס ולא כפי שהובא בכתב היד המקורי ואז החלום של רב פפא משמש כעין ביקורת עליו. החלום כאילו אומר לרב פפא, "האם אתה מעוניין שאלו שלמדו אצלך ימותו בגלל שביישו אותך?!" רב פפא שהיה נזהר בכבוד תלמידי חכמים(עיין באנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב', עמ' 297) היה צריך להתגבר על מידותיו ואכן כ ך עשה. רב פפא הפך קללה לברכה ובירך את התלמידים לחיים ולשלום. אם זאת רב פפא לא מתמודד עם התנהגות התלמידים ועדיין עושה פתרון שקשור בינו ל"שמיים".

 השיטה האחרונה מסבירה כי רב פפא רמז לשלושת החכמים שילכו ללמוד במקום אחר.