וכל השבת, חיכיתי
שהטלפון יצלצל
ברקע התנגנו שירים ישנים
כאלה שלא גורמים להצטער על שום דבר
ואני עם הסיגריות
מתהלך
בין הטלפון למיטה
חזרה אל המטבח
הכל נראה מוכר מדי
כמו הייתי שם פעם
לא זוכר מה עשיתי
והטלפון נשאר מיותם
מכול הקרקסים שחלפו, כאן בעיר
לא נשארו ליצנים
שיצחיקו אותי
והמכתבים נשארו בספרייה
תקועים, בין ספרי היסטוריה לסרט ישן
זכרתי, כל מילה שכתבתי
זכרתי גם אותה
מחכה לי בפינה
בין הרחובות הקטנים, שליד בית הקפה
ואני הבטתי בה מרחוק,
לראות אותה נעלמת מחיי
כל השבת, חיכיתי
שהטלפון יצלצל
והיא תבקש ממני לבוא אליה
אני הייתי, יורד במדרגות במהירות
תופס מונית או רץ בנוקשות
רק כדי לראות
אותה
מתחרטת
ויוצאת מן הבית, אל גבר זר
שמחכה לה במכונית, או מסיע אותה מכאן
כל השבת, חיכיתי
לטלפון שיצלצל
ובראשי, רצים סרטים
כמו הייתי קיר תצוגה
וברקע מקשיב לצלילים
שבוקעים, מתוך בלוז אמריקאי דמיוני
היא לא אמרה, שתתקשר
היא לא אמרה שתבוא
אולי היא לא קיימת יותר
אולי זה, רק אצלי בראש
ואני מחכה ליד הטלפון, ובטלוויזיה מלחמה
יש שאוהבים את האמת
יש שממציאים אותה
ואני מתיישב על המיטה, לא יודע מה עשיתי
מנסה לצחוק בקול רם, מנסה לשבור את השתיקה
והטלפון המחורבן, נשאר מיותם
אולי היא נסעה, אולי היא לא ידעה
שבאיזה חדר בעיר, יש מישהו שמבקש שהיא
תבקש ממנו לחזור
