ההתלבטות הרצינית ביותר שהיתה לי היום היתה האם יותר נוח לשבת בכף היד של המחבר רגל על רגל, או לשלב אותם בצורה רגילה.

הו, בעינכם ודאי בני אנוש זו נראית שאלה קטנונית, אבל אין ספק שלעטים, ובייחוד לעטים כדוריים זה עניין של חיים ומוות.

בתור עט מקסת ומלידה אין ספק שאוכל להעשיר מעט את ידיעותיכם הדלות בעניין, תארו לעצמכם, יושבים אתם לצד שולחן הכתיבה, מסבים מבטכם לערימת עטים בקצה השולחן, ומחליטים לבחור דווקא את העט הלא מנוסה והפחות עירני, הלה נחטף מתוך המעמד, ישר כורכים אתם אצבעותיכם סביב קרסולי העט בלפיתת חנק, והנה כך לכוד העט במשך שעה, ונאלץ להקיז את דמו על גוילים ארוכים מארץ מידה, עד שתואילו בטובכם להניח לו שיוכל לחלץ מעט את חלציו הנוקשים, לאחר שהחזרתם אותו אל המעמד נאלצתי ללמד באופן אישי את העט הצעיר (בקושי מלאו לו שתי קיסתות החלפה) שעל כל עט באשר הוא לעמוד על המשמר, וכאשר תושיטו ידכם אליו, ישר למצוא תנוחה מתאימה, ולהיות מוכן נפשית לעבודה מאומצת, כי אם לא כן יתכנו שברי מאמץ, ועדיין לא זוכים העטים לשויון מוחלט בענייני רפואה, וחוץ מזה הביטוח הלאומי אינו מכסה מקרים של עבודת יתר.

פונה אני אליכם כעט ותיק, כידיד, תנו לעטים לעוט, העניקו לנו את הכבוד המגיע לנו, בתור ידידכם הנאמנים, יודעים אנו לעבוד קשה, אבל ראויים אנו מדי פעם לאיזו חריטה קטנה, או פוש קטן של דיו, ודבר אחרון, השתמשו בנו בהגיון חוסו על חיינו, בידכם הדבר!!!