שבת המלכה

את לי כלה,

הוד והדר לבושה.

כזוהר הרקיע לי מאירה,

את נישמתי היתירה.

עוטה אור כשלמה.

יפה כלבנה.

מתוקה את לחיכי.

כדבש על לשוני.

עורג לך,

כאל שדי אהובתי.

ממימך אשתה

כחלב בינקותי.

עת בין ערביים,

הבטתי אל שמיים.

ראיתי אותך שכינה.

שבת המלכה.

הנחלת לי טעם.

מעין עולם הבא.

בליבי עצבות כי את הולכת.

לוקחת, את נישמתי היתירה.

אני נזכר בסיפור על הצדיק,

שכה נעצב בהגיע הערב , שעת ההבדלה.

הצדיק פרש לחדרו ובכה.

תלמידיו שמעו אותו צועק אל הבורא,

אינני מסכים שתיקח אותה.

את שבת המלכה.

אינני מוכן להפרד, מנשמתי היתירה.

כעבור מספר שעות,

נאלץ אף הוא הצדיק להפרד מימך.

ומי אני שאומר לך.

אינני מוכן להפרד מימך.

לכן אגיד לך:

שבת המלכה.

את לי נשמתי היתירה.

שלום לך, שבת המלכה.

נתראה, בשבוע הבא.