מַתְנָת הַיְצִירָה

הַיְצִירָה הִיא רוּח.

רוּח אֶלֹוהִים מֶרַחֶפֶת עָל פְנֵי הַמָיִם.

הִיא מַעַנִיקָה אֶת הַיְכוֹלֶת לְדַבֵר בְשָפָה,

שְאִיש לֹא יוּכָל לְהִישָאֵר אָדִיש.

הִיא נוֹגָעָת.

דֶרֶך הַקוֹל הִיא חוֹדֶרֶת.

דֶרֶך הַכְתָב, מַתִירָה הַדְמָעוֹת מֵעֵינָי.

בְלִי רָצוׁן לְהִתְנָגֵד.

אוֹמֶרֶת לִי תִתְמָסֵר וְכֹל גוּפִי שִירָה.

לֹא שוֹאֶל שֶאֶלוֹת, אֵין צוֹרֶך.

אָסִיר תוֹדָה לְמַתְנָתָה, כָנוּע לִנְשִיקָתָה.

וְאָנִי, מֶחַיֵיך בֶאוֹשֶר...