והלהבה נכבתה,

במעין קלות מביכה,

כשהלהב חדר

אל תוך שק האשליות.

וגחלים מחרחרים,

נאחזים ברוח המטעטעת,

מתרחקת ממקור הכל.

כבובה מרוטה,

חסרת כוח, חסרת חיים,

ורצון.

ובליל על הכר המלטף,

מחכה שהיום יעבור,

וכוכב שנופל מדפק בחלוני,

מעורר בי תקווה חרישית,

שאקום לבוקר אחר.