את משקיפה מבעד
חלונך המסורג
פרחי ברזל וענני נחושת
שוקעים אחר מבטך
את פוסעת ברחוב
האפור מכרסם בנעלייך
מה יפו עפעפייך, ממצמצת אל האור
הלוגן לך: "את כה מיוחדת"
את כה מיוחדת בחלונך
הרחק מעל ערפילי העיר
גופך האבוד בין כבישים, והשמש
כתריס שנשר מעינייך
את שוקעת באספלט
עינייך בוהות על הלב שאיש-פח
נתן לך מבעד לאשנב
לוחש לך : "נמס הגשם"
