השנה 1940. מלחמת העולם גובה קורבנות, הציבור בארץ ישראל מפולג וליבו של בעל הסולם מתפוצץ. הוא זועק את זעקתו על גבי עיתון "האומה", העיתון הקבלי הראשון, שנסגר אחרי מהדורה אחת ובכל זאת עשה היסטוריה.
"לכן תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית" (עיתון "האומה", בעל הסולם, 1940).
הסיפור על העיתון הקבלי הראשון בהיסטוריה, עיתון "האומה", מתחיל לפני כמעט שישים ושבע שנה.
בחמישה ביוני 1940, בד´ בסיון הת"ש, יוצא לאור בארץ ישראל עיתון חדש, עיתון של אהבה, שהוא גם העיתון הקבלי הראשון בהיסטוריה. לצד יציאתו לאור, עובדה שמעוררת השתאות לכשעצמה, מסתתר סיפור מרתק.
גדול המקובלים בדורנו, הרב יהודה אשלג (בעל הסולם), האיש שלא פחד לחלום חלומות וגם מימש רבים מהם, פותח את מאמר המערכת של אז, שנקרא "מגמתנו" ומציין את מטרת העיתון: עיתון בין מפלגתי שרוצה לגשר ולחבר בין כל הפלגים שהיו אז בארץ ישראל. בעל הסולם כותב:
"עיתון זה ´האומה´ הוא יצור חדש ברחוב היהודי, עיתון שמסגרתו הוא ´בין מפלגתי´... עיתון שיוכל לשמש את כל המפלגות יחד על אף הניגודים והסתירות שביניהן..."
זעקתו של בעל הסולם
השנה 1940, מלחמת העולם השנייה בעיצומה, היהודים נרדפים בכל מקום ומרגישים איך טבעת החנק מתהדקת סביב צווארם. גזירות קשות מוטלות עליהם והם נשלחים להשמדה במדינות שונות.
ובארץ, בעל הסולם עומד וצועק. הוא צועק בגרון ניחר, כואב את סבל אחיו ומייחל שמישהו, לא חשוב מי, יהיה מוכן להקשיב לו. ליבו מתפוצץ והוא אינו מוכן לקבל את הסבל שעובר העם היהודי. הוא מבין שהדרך היחידה להיחלץ מהמצב היא להשיב את האחדות, שתמיד הייתה היסוד של האומה. הוא מחפש דרכים להזרמה מחדש של אהבת הזולת שהיא הדם שזורם בליבו של עם ישראל.
במקביל, מתחילים להתקבץ בארץ פליטים שנמלטו מהתופת ומגיעים אליה אחרי תלאות קשות. בעל הסולם רואה זאת – הוא אינו יושב בחיבוק ידיים, ומנסה לשנות את רוע הגזרה. הוא פונה לכל גדולי האומה, לרחוב היהודי המפולג דאז וצועק את צעקתו. לבסוף גומלת ההחלטה בליבו והוא בוחר לעשות את מה שלא עשה איש לפניו, מתוך תקווה אמיתית להביא לשינוי.
בשנת 1940, לפני 66 שנה, קם אדם חרדי ומחליט להוציא לאור את העיתון הקבלי הראשון שמיועד לכל העם!
בעל הסולם הבין שאת העולם שלנו מפעיל הכוח העליון, ושהדרך היחידה לגרום לשינוי, היא להפיץ את חכמת הקבלה המסבירה את מערכת ההנהגה שלו. הוא קיווה שעל ידי הפצתה, נוכל לשנות את גורלנו ולהפכו לטוב, וידע שהגיע הזמן לכך.
למרות התקופה השמרנית והמיקום הבעייתי - לב היישוב היהודי הישן בירושלים - בעל הסולם אינו חושש. הוא יוצא עם חכמת הקבלה לקהל הרחב ומנסה להפיץ אותה לכל אדם ברחוב. הוא פונה לעם שסביבו ובפיו מסר אחד: חייבים להתאחד!
עם אותה כוונה בדיוק, הוא מתרוצץ ונפגש עם כל מנהיגי היישוב היהודי דאז - עם בן גוריון ועם שז"ר, עם ארלוזורוב ועם יעקב חזן - אישים שהיו שונים ממנו לחלוטין. הם היו חילוניים והוא היה חרדי, הם היו סוציאליסטים והוא בא מרקע אחר. אבל אין לכך כל חשיבות בעיניו. למרות ההבדלים, הוא מנסה להיפגש איתם כדי לזעוק את הצעקה שבוערת בליבו, כדי לומר להם שעם ישראל חייב להתאחד, שחכמת הקבלה צריכה להיות הבסיס לאחדות ושזו הדרך היחידה להציל את עם ישראל. על אף שהם התרשמו ממנו עמוקות, איש מהם לא הלך איתו בפועל.
לצערנו, הכיוון שבעל הסולם התחיל בו אז, לא הצליח. אחרי גיליון אחד, נסגר העיתון הראשון שניסה להפיץ אחדות, חיבור ואהבת הזולת.
הוא נסגר מכיוון שאלה שהתנגדו להתפשטותה של חכמת הקבלה ברבים, חסמו את דרכו של בעל הסולם. מתנגדיו פנו לשלטון הבריטי ובטענות שונות הביאו לסגירת העיתון. בכך, הם מנעו את השינוי שרצה בעל הסולם להביא.
התקווה היחידה – חינוך רוחני
החזרה של עם ישראל לארץ נטעה תקוות רבות בקרב גדולי המקובלים, ביניהם בעל הסולם והרב קוק. הם היו משוכנעים שאחרי שנים רבות של פירוד נצליח לבנות כאן מחדש את הקשר הרוחני שחיבר בינינו לאורך הדורות: "והתקווה היחידה היא - לסדר לעצמנו חינוך באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה הטבעית בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה" (עיתון "האומה").
"החינוך הרוחני" שעליו דיבר בעל הסולם, הוא חינוך יסודי ומעשי לאהבת ישראל. הוא הסביר שרק באמצעות חכמת הקבלה נהיה מסוגלים להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלנו, וגם מעל לכל ההבדלים והפילוג שבינינו. זו הסיבה שחכמת הקבלה מתגלה בימינו ברבים ולכל דורש.
עיתון "האומה", העיתון הקבלי הראשון בהיסטוריה, הופץ בצורה חופשית לכל העם. כאמור בארץ ישראל של שנות הארבעים עורר צעד זה התנגדות רבה, שהרי לאורך דורות נשמרה חכמת הקבלה בחדרי חדרים. המתנגדים להפצת הקבלה לא הבינו שהמקובלים עצמם היו אלה ששמרו את הקבלה בסוד לכל אורך הגלות. המקובלים נדרשו להמתין עד לזמן המתאים, שבו חכמת הקבלה תוכל לשמש כאמצעי היחיד לאיחוד העם ולבנין האומה הישראלית.
כבר אז הבין בעל הסולם שהזמן הבשיל, ולכן הוא עשה את כל מה שביכולתו כדי למהר ולהפיץ את החכמה להמונים. הוא קיווה שהפצת השיטה והמסר הקבלי יביאו לאיחוד העם ובכך גם להתעלות הרוחנית.
בעיני רוחו ייחל בעל הסולם לחיים חברתיים המושתתים על חוקי האיזון וההשפעה ההדדית הקיימים בטבע. הוא ידע שאם נבנה את החברה שלנו על פי חוקים רוחניים, נשתווה לכוח העליון ונגיע להרגשה של נצחיות ושלמות.
גם היום אנו זקוקים לאהבת הזולת כאוויר לנשימה. הרחוב היהודי מפולג ואיננו מוצאים את הדרך והרצון להתאחד. חכמת הקבלה היא האמצעי היחיד שיכול לאחות את החלקים המפורדים ולהשיב לעם היקר שלנו את ימיו הטובים. זו הסיבה שחכמת הקבלה מתגלה ברבים, ובאלה מאיתנו שכבר פועם "שעון החול הרוחני", מורגש הצורך לעשות שינוי. אם נושיט יד זה לזה ונתאחד, נזכה לחיות חיים אחרים, חיים של אהבה, של שלמות ושל נצחיות. כשרק נרצה בכך, זה יקרה.
