ושוב אתה, נשען על החלון
כבר היינו שם, אני יודע
הגבולות נקבעו בלעדינו
ושנינו חצינו אותם באור
אתה עם הסיגריה בפה
אני נתקעתי מאחור
תראה, הם שוב לקחו לנו את היום
שוב פעם, המלחמה
ספר לי, מה עכשיו
אתה צוחק בלי קול
הם סיפרו לנו שזו הארץ המובטחת
ובינתיים כל ההבטחות
דהו במים
תגיד, אתה חושב שהיא עוד אוהבת אותנו?
אני שואל
ואתה מספר על נסיעת לילה
מונית אחת לשדה, ומשם
ראית אותה בורחת
כשחזרנו, לא היה מי שחיכה לנו
זו הארץ שהם סיפרו לנו עליה
ושוב אנחנו
משרטטים את הגבול
ואנחנו חוצים אותם
בחשכה, בלי שנרגיש
אף אחד מאיתנו לא יהיה מלך
אף אחד, לא יודע את העקבות
תספר לי, מה כתבת לה
אני זוכר אותנו יושבים על הסלעים
שואלים, מה יהיה מחר
אתה מפנה את המבט, ומכוון אל השדות
הם לקחו לנו את היום
הלילות הרי קצרים, זה תמיד אותו סיפור
אני זוכר את ההבטחות הגדולות
אתה זוכר, איך צחקנו בקול
ואחר כך, הם קראו בשמנו
אתה הלכת ראשון
אני באתי בעקבותיך
ספר לי, מה אמרת לה
הארץ המובטחת
מחכה רחוק מכאן
אם נצא בלילה, נגיע כבר מחר
אבל שנינו שבויים
מוכנים להאמין
שהמחר יהיה אמיתי
ואז אנחנו צוחקים
שנינו לא נהיה מלכים
גם לא גיבורים גדולים
ואתה מביט בי, כאילו ידענו את התשובה
השדות יחכו לנו
זה הרי, הארץ המובטחת
שקוראת לנו, בחזרה
