בזמן שאני מוציא את הקוצים מהגוף
מנסה להשתלב בתוך הזמן שחולף
רואה תמונות של אנשים שלא הצלחתי להכיר
רואה דמויות שנעות סביבי
מי הם, מי את
גם אני צריך גאולה
מחטאים שלא התנקו
מזיכרונות שלא חדלו
כל נער כותב שיר אהבה לנערה שלו
רק אני כתבתי שירים למחברת ריקה
הכרתי את השורות
את הנקודות בסוף
בזמן שאני מנקה את הפנים מהלכלוך של הבוקר
מביט בזיפים שגדלו בלילה
מביט על עצמי
שום דבר לא השתנה
לא יצאתי משם
לא הגעתי לכאן
אותה מיטה, אותו חדר
אותם קירות ריקים, קרים
אנשים בלבן מביטים בי
אופטימיות זהירה
שנמרחת על פני שנים
אני לא זוכר אם צחקתי להם בפנים
או אולי נשכתי את השפה וירקתי את הדם
בזמן שאחרים רקדו בדיסקוטקים לשירים שלא הבנתי
בזמן שהם שכבו עם הנערות שלהם, מול ירח שאליו יללתי
אני שכבתי במיטה
חיכיתי שהתקרה תיפול
שהבוקר יגיע וימצאו אותי
משוטט בין העולמות, מבקש גאולה, נחמה, חסד
אני לא מצטער, אני לא מצטער, אני לא מצטער
צורח בלילה, זיכרונות שלא הצלחתי למחוק
הולך בימים בשבילים המוכרים
לא יצאתי משם, לא הגעתי לכאן
רוצה לומר להם, שאני עדיין משוטט בין הקומות
רואה מהחלון של הקומה השביעית את הנוף
מהמקלט רואה רק פנים שמביטות עלי ומסכות שחורות
אני לא מסוגל לכתוב על זה, אני לא יודע איך
תולש מהפנים את המבט של הילד שמבקש עזרה
שובר את המילים ומנפץ את התקווה
ובלילות, חוזר שוב אל עצמי
חולם עליה, ואיך היא כאן
בזמן שמישהו כותב לה שיר אהבה על גופה
אני פושט את עורי ומתקלף מכל תקוותי
לחיים נורמאלים, לשקט סביר, הגנות וביטחון
לא יצאתי משם
לא הגעתי לכאן
