רואה אותה עומדת בקרן רחוב
פניה מושחתות מהאור
אוחזת סיגריה בזווית של הפה
אוחזת את המותן
כמו עוד מעט נופל
עובר במכונית באיטיות
אם היא תחייך
זו אהבה אמיתית
או רק ניסיון מכירה?
אני נכשל במבטים
והיא ניגשת
הייתי משלם לך חמישים מותק
אבל אני ילד שגדל בבית בורגני
שם צריכים ללמוד מהי אהבה
לפי השקרים
וניגש אליה גבר
יכול היה להיות חייל אם היתה מלחמה
מושיט לה מאה
הם הולכים לפינה
זו עבודה עכשיו או נחמה?
אני מסובב את הרכב, חוזר בחזרה
היא מביטה בי
לא יודעת אם להישאר או ללכת
ברקע שיר צרפתי
אם היינו שם, לא היינו צריכים להמציא תירוצים
היא היתה מספרת חוויות מחצרות של מוסכים
מקרן רחוב באזור נטוש מאנשים
שרק אני עובר מביט בחצאית הקרועה
פנים עם פס שחור עבה
זה איפור או שהיא רק מחפשת סיבה להסתתר
אני עוצר מרחק, כמה מטרים ממנה
היא מביטה אלי
וניגשת
הפעם החיוך מיותר, גם אין צורך בהסברים
"בוא, 20 שקל, ואתה לא תרגיש"
אני צוחק, רק מביט בחיוך שלה ואני גומר
"את לא מבינה, לא אהבה אני מחפש, גם לא נחמה,
רק הידיעה שאת פה, אפשרית, גורמת לי תחושה טובה"
היא לא הבינה, גם החרטות אצלי לא קלטו שאני מתחרט
נשארתי ברכב, שניידת משטרה עוברת
מביטה בי, ואחר כך בה
הם לא ידעו שיש פה סיפור אהבה
בקרוב ת"א אחר כך הוליווד
אותה תשחק כוכבנית צעירה
אותי ישחק מישהו שעוד רגע יעלם מן המסך
פצעים וסימנים
נזכר איך היינו חוצים את העיר מהדרך השנייה
לא רוצים להרגיש
והיא עומדת שם, כבר כמעט שלוש בלילה
המתדלק ניגש מציע כוס מים ואחר כך מוציא שטר של חמישים
נותנת לו, את מה שהיא מוכנה לתת לי עבור עשרים
זו אהבה אני חושב, ונשמע משוכנע
ברדיו שירים צרפתיים
מתאימים את עצמם לאוויריה
היא נעלמת בחשכה, ואני לא יודע אם לחכות שתצא
היא פה ואפשרית, זה גורם לי להרגיש שלם
והכאב רק מתחדד
בלילה, שהכול ייעלם, היא תישאר
העיר לא תשנה צבעים, רק פנס הרחוב
יאיר אותה באור זוהר
