השמש שוקעת, האור נגוז והולך,
ואני ממשיך, לא סר מן הדרך.
מתקרב ובא, בכל צעד וצעד,
חש בשמחה, מגיע ליעד.
___
מרגישים את ההתרגשות באוויר,
כל הטרדות נשארו בצד,
אין כל נפש בחוצות העיר,
כולם כאן, מחכים יחד.
מתחילים במזמור, עוברים לשירה,
מוחאים כף אל כף
ופוצחים בריקוד... כלפי מעלה.
והנה היא באה... בהדרת כבוד ובפאר,
משפיעה עלינו יותר ויותר.
ואנו איתה, מערב עד בוקר,
נהנים מזיו האורה, חווים את האושר.
מרגיש את הקרבה, מנסה לגעת,
מושיט יד, רוצה להוסיף דעת.
סביבי העוצמה גוברת, הרוחות מתלהטות,
וכולם כאחד, מעלה עולים... הקולות.
נכנס פנימה.. אל תוך האור.
___
המגע בידיי אינו מורגש,
היכן כולם? תוהה בחשש,
האור גדול מדי, בכול הוא מלובש,
אך כעת, בשמחה אני חש.
והשירים נמשכים ואני איתם...
דמעות החלו זולגות, האושר נמהל בכאב,
על השכינה, הגלות...
הכמיהה האין סופית, לחזון שבלב.
יורד למטה, מתחבר עם כולם,
ושוב נוסק למרומים... כשידי בידם.
___
ואכן זוהי הדרך, וזה המתכון,
כי אין לנו תורה אחרת, ואחד האדון.
ולטובה לנו הכול נתן, כדי שנתענג... עליו,
ובתורה נשמח, כולנו, כאחד, כי אנו בניו.
