ליד הבית שגרנו בו
היתה פעם גינה
לפעמים
שאנו חולפים
מבקשים להיזכר
אולי יש געגוע
שזרוק בשנים האבודות
ואת עוד חולמת בלילות על נסיכים
על חתונה בלבן, ועל בית עם חצר ושני כלבים
אני שוכב לצידך
מדמיין אותנו
גולשים במגלשה
מתנדנדים בנדנדות
שני ילדים שטעו בדרכים
והגיעו קצת מאוחר
לפעמים שאנו חולפים
אנחנו רואים
איך הם סוגרים את השער
שוב אנחנו בחוץ
לא יודעים לאן ללכת
הבית שאנחנו גרנו בו
עכשיו ריק ושקט
לא יודע מה לומר לך
כשאת בוכה
בנסיעות ארוכות, ימים קצרים
שוב חוזרים באותה השעה
שוב מדפיסים את אותו כרטיס
ואת שוכחת אותי בין שם לכאן
אני מחפש את הגעגוע שנאבד
לפעמים בשעות בין הערביים
אנחנו מביטים על הילדים שמשחקים
לא מבקשים להחליף אף אחד
הזמן כמו חי לבדו
לא נשלט, לא נאחז
ובלילות, זה שוב רק שנינו
מחביאים את מה שצריך
וסוגרים לאט את השאר
את מתגעגעת לחלומות הישנים
אלה שחלמת, שעוד היה ניתן להגשים
אני מתגעגע, לזמן שהיינו שנינו
כותבים את המילים בעצמנו
ובבוקר, בדרכנו לשום מקום
שאין ממנו חזרה
שוב נעבור ליד הגן
נראה אותנו מגיעים קצת מאוחר
והמגלשות נתפסו, ילדים משחקים בנדנדה
ומעלינו יש זמן שתלוי
כל יום זה זיכרון חדש
כל יום, יוצר עוד געגוע
לשנים אבודות ממילא
