זקן שוכב בשולי מדרכה

מתחנן שאשמע קינתו

פצע ישן מסתתר בעיניו

מכורבל בניצוץ טירופו

כמה דליקים צעדי מטורף

שפוף מחמת השפלות

כמה שדופים שלדי זכרונו

קבורים באדמת סמטאות

היה זה עת לילה לבש שמלתו

הפליג הזקן על גלי חרדתו

הרחק עד מעבר לשפת אנשים

הרחק עד מעבר לפגע מלים

והנה שם ציפור פורשת כנפה

לבנה כתפילת שחרית

ציוצה כצליל הד שנלכד בדממה

עטופה בנופי בראשית

הפנו מבטכם בכיכר הומיה

ומצאוהו בחיק פינתו

הטו אוזנכם בשעת השקיעה

ושמעו מזמר קינתו

לעוד יום צבעוני מחורץ סורגים

המשחיר בעשן בדידותו

לעוד יום של שלכת לעץ מבולבל

שנואש בקרחות צמרתו