בסיעתא דישמיא
תום היה תינוק ממש חמוד. פרצוף עגלגל, אפון קטן ופה חסר שיניים שהיה מתכווץ בצורה מוזרה מידי פעם. הפה לא היה הדבר היחיד המוזר אצל התינוק תום, למעשה עוד היה אפשר לסלוח לו על כיווצי הפה המוזרים האלו אבל על מה שהוא היה עושה עם העיניים? וואו, זה כבר היה על גבול הביזאר.
מהרגע שהוא נולד הוא לא הפסיק עם זה, האחות בחדר הלידה פשוט נדהמה היא מעולם לא ראתה דבר כזה – תינוק שמתסכל לך ישר בעיניים. זה לא נגמר בחדר הלידה. כשאמא הביאה את התינוק תום הביתה באו כל קרובי המשפחה לראות את התינוק החמוד. הסבתא עשתה לו קוצ'י מוצ'י. הדוד החזיק ביד הקטנה והשמנמנה שלו ובחן את תגובתו האינסטנקטיבית. הגדיל לעשות אבי הרך הנולד שהשמיע מבחר יצירות במערכת הסטריאו החדשנית שקנה במיוחד לאירוע ע"מ שהתינוק יגדל להיות מלחין דגול כמו שאביו תמיד חלם להיות בעצמו. אף אחד מהם לא היה מוכן לתגובתו יוצאת הדופן של התינוק, הוא פשוט שכב שם בלול שלו ולא גיעגע בהנאה לעומת הקוצ'י מוצ'י של סבתא, הוא לא בעט באויר באינסטינקט ואפילו לא נרדם לצליליו של בטהובן הוא פשוט הסתכל להם בעיניים. קודם מבט חמוד וצלול לעיניו של האב אח"כ ניסה ללכוד את מבטו של הדוד בעקשנות ולבסוף שוטטו עיניו לכיוון עיניה של הסבתא החביבה שמיהרה ללחוש באזני הדוד "נראה לי שמשהו מאוד לא בסדר עם התינוק הזה" ויצאה מהחדר במהירות.
עברו כמה שנים ותום גדל ונהיה ילד ממש חמוד. חמוד אבל מוזר. לא עזרו הצעקות, ההערות הסרקסטיות וגם לא העונשים, תום המשיך להסתכל לאנשים ישר בעיניים.
הוא היה מסתובב ברחוב ומנסה לצוד את מבטם של האנשים, כל מיני אנשים. אנשי עסקים בחליפות מכובדות שמיהרו לאנשהו ואפילו לא שמו לב לילד החמוד שנושא את מבטו אליהם, נשים מגונדרות שבשובל של בושם ריחני הפנו את גבם למבטו הישיר של תום, והכי גרוע בחורים צעירים וצעקניים שסוככו על עינהם במשקפי שמש אופנתיות ותום אפילו לא ידע האם הצליח ללכוד את מבטם.
למרות הכל תום המשיך להסתכל לאנשים ישר בעיניים בלי להתבייש הוא פשוט מיקד את מבטו בעינהם של האנשים שראה וניסה ליצור קשר מבטים. מדי פעם היו אנשים משתפים איתו פעולה ומסתכלים חזרה בעיניו, תמיד היו אלו אנשים זקנים ונינוחים עם מבט מלא רוך והבנה, מן הבנה כללית כזאת כאילו כבר ראו את הסוד הגדול. כשנתקלו עיניו של תום בזוג עינים כזה היה מסוגל לעמוד שם במשך דקות שלמות ולנהל דיאלוגים יפים ופשוטים עם אותם עינים באמצעות מבטים בלבד. זקן אחד כזה שהוא ראה בגן השעשועים יושב ליד המגלשה הגדולה אפילו נתן לו סוכריה על מקל ונדמה היה לתום שהוא מוחה דימעה מעינו הימנית.
יום אחד עבר תום ליד בית אבות בתקוה לפגוש מבט אמיתי אבל כנראה שכל הזקנים היו בארוחת צהרים ותום זיהה רק מבטים ממהרים, לחוצים, מתנשאים או סתם עייפים. פתאום נתקלו עיניו בזוג עיניים שחורות שהיו שייכות לבחור צעיר ומגודל שלהפתעתו המשיכו להישיר מבט ישר לתוך עיניו. תום התרגש, זה היה חדש בשבילו, בד"כ אנשים מהסוג הזה אפילו לא היו שמים לב למבט שלו. הוא המשיך להסתכל ישירות לתוך העיניים האלו ששידרו עוצמה ונחישות, לא הנינוחות השלווה ששידרו עיניהם של הזקנים שתום נהג לקשור איתם מבטים, זה ריגש אותו אפילו יותר. הוא שם לב לכך שהצעיר מנסה לשדר משהו דרך המבט הזה ועשה מאמץ גדול לפענח את השדר, זה היה שדר קצת מבולבל אבל תום לא התייאש והמשיך לשלוח את המבט הטהור והתמים שלו בתקווה להבהרה. המבט השחור נהיה ממש פראי ותום לא הספיק אפילו לנסות לפענח אותו כשהרגיש לפתע משהו חובט בצלעו בחזקה. מזווית מבטו הוא שם לב שמדובר בנעל שהייתה שייכת כנראה לאותו בחור.
"בוא'נא, אתה לא תסתכל לי בעיניים!!! שומע?" צעק הבחור בעודו משלח בתום כמה חבטות שכוונו היטב לאזור הפנים והספיקו ע"מ לשלוח את תום לכמה דקות טובות לאיזור הדימדומים של ההכרה.
כשחזרה אל תום הכרתו הוא חש שאנשים מתעסקים בו ומנסים לחבוש את פצעיו. עיניו היו נפוחות והוא לא יכול היה אפילו לפתוח אותם אבל זה לא היה איכפת לו כי הוא כבר לא רצה להסתכל לאף אחד בעיניים.
