לאורכה של סיפור מכירת יוסף ניתן לדלות מעט מתכונותיהן של אהבה לשנאה וסממניהן,

האהבה היא גלוי רגש חיבה עמוקה והזדהות, דבר המתבטא בנתינה.

המילה אהבה מתחלקת לשתי יסודות המבטאים אותה אהבה א'אחדות הבה לשון נתינה גשמית ומילולית גשמית : "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא ועשה לו כותנת פסים".

[לז'- ג'], "ולחנה ייתן מנה אחת אפיים כי את חנה אהב" [שמואל א' -ה'],

או מילולית, שכן אחי יוסף "לא יכלו דברו לשלם" [לז' -ד'], כביכול קשה עליהם כמשא כבד הדבור עמו.

ולעומתה השנאה היא גלוי רגש דחייה ומאיסה האחים מגלים שנאה ליוסף שכן הוא מקבל עדיפות עליהם מיעקב אביהם

 דבר הנראה לדעתם כי הוא אינו ראוי לכך לפיכך "וישנאו אותו" שנאה לשון נשא התנשאות, שנאה מופנת בעיקר כלפי מי שמתנשא מעל זולתו,

לעומתה האהבה משמעותה הזדהות ושיווין "ואהבת לרעך כמוך"-כמו בדומה לך [ויקרא יט'-יח'],

יוסף חולם חלום ומספר לאחיו יוסף "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי -והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם ניצבה והנה תסובינה  אלומותיכם ותשתחוונה לאלומתי" [לז'-ו'-ז]',

תגובת האחים: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"?! [לז-ח'], והרי אין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו ובלבך חלום למלוך, או כמו שמתרגם האונקלוס :"המלכו את מדמי לממלך עלנא?, מדמיין אתה מלוכה עלינו?! ולכן "ויוספו עוד שנוא אותו" על שמתנשא למלוך עליהם,

בחלום השני נאמר "הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי" [לז'-יט']. וכאן תגובת האחים קנאה "ויקנאו בו אחיו". עכשיו מתברר להם שזהו חלום אמת. משתי סיבות הן מן הסיבה שכל חלום שאין בו דברים בטלים אינו חלום אמת, "השמש והירח" רומזים ליעקב ורחל, ורחל כבר לא בחיים,

ומסיבה אחרת עוד שנשנה החלום פעמים, כמו שאמר יוסף לפרעה "ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו" [מא'- לב'], כאן יוסף מוכיח להם הנה חלמתי חלום עוד! המילה "הנה" מתארת התממשות, על דבר הקרב ובא "הנה ימים באים והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה" [עמוס ח'-יא'], יוסף מוכיח להם, ראו שלא מלבי עלתה זאת כי אם מאת ה' הייתה זאת.

 וכשיעקב שולח את יוסף לראות שלום אחיו נאמר "ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו להמיתו" [לז' יח'], הכתוב מציין "מרחוק" לבטא את השנאה שהיא תחושת מרחק וזרות ככל שגדולה היא עלולה להגיע לרצח:"ויתנכלו אותו להמיתו",

האהבה משמעותה התקרבות המיוסדת על שיחה ודיבור ועל כן ובטרם יקרב אליהם" לפני שיקרב אליהם וידבר אליהם וירכך לבם שכן הדבור מקרב ומענה רך ישיב חמה" [טו' -א'], 

אותיותיה של השנאה רחוקות זו מזו מכיוון שלפי מנין האותיות אותיות השנאה ש-נ-א" בשורש רחוקות זו מזו מרחק רב.

לעומת האהבה שאותיותיה קרובות "א-ה-ב".

על אף אי סדר במילה אהבה שה' קודמת לאות ב' המרחק בן האות ב' לאות ה' היא 3 באהבה יש צורך לעיתים להרפות להיות קצת במרחק זה מזה, ואז האהבה מתחזקת  במהלך הפרשה לא מצינו כי שם יוסף מוזכר בפי אחיו פעם נקרא אחת "בעל החלומות הלזה" [לז' -יט'], פעם שנייה "הילד איננו ואני אנה אני בא" [לז'-ל'], ובשלישית  "הכר הכתנת בנך היא" [לז' -לב'],

קריאת שם מעיד על חיבה סמויה, הדבר מצוי הרבה אצל אמהות שבאופן טבעי קוראות לבנים בשמו פעמים רבות.

כך כשאוהבים מדברים עם ועל משתמשים בשם האישי הפרטי, דבר המעורר ומעמיק חיבה,

מה שאין כן השנאה מעוררת סלידה עד כדי מניעה לדבר, הגמרא בסנהדרין מונה את הפסולים לעדות ביניהם שונאו ואוהבו, שונאו: כל שלא דבר עמו שלושה ימים באיבה, אוהבו: זה שושבינו, למעשה הדבור שהוא מהותו של אדם יש בו כדי לגלות ולחזק רגשי אהבה או שנאה בן אנשים, מיעוט שיחה מעידה על רחוק, ואלו ריבוי השיחה יש בה כדי להעיד על אהבה וקשר נפשי, "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מידי דברי בא זכור אזכרנו עוד" [לא'-יט'],

הדברים המצוינים לעיל משתקפים יפה ביחס בן האדם לאלוקיו ככל שמזכירים שם שמים ככל שמדברים יותר בתורה ובמעשים טובים מתאהבים ומעריצים את ה' .

"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך, רבי אומר למה נאמר, לפי שנאמר ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, איני יודע כיצד אוהבים את המקום? תלמוד לומר "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך", תן הדברים האלה על לבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו. ספרי דברים פיסקא לג ד"ה (ו)