האדם הנתון (C) - סיפורו של איקס

=======================

איקס שיפשף את עינייו, ולאחר מכן פקח אותן לרווחה.  הוא לא לגמרי היה מרוצה ממה שראה.

  היה זה עוד יום רגיל  בכוכב הלכת הכחול, והוא ידע זאת. הוא חש זאת היטב בעצמותיו.

 היה זה העולם הנתון שכלל את חייו הממוצעים ואת סדר יומו הידוע.

דיסקו, והאלף השני היו  כבר פרה היסטוריה, והאלף השלישי היה  בעיצומו.

 איקס היה מסוג האנשים שאתם רואים בסופרמרקט, קונה נייר סופג, חלב, מטהר אוויר ולחם.

.מהאנשים שמנסחים תרוצים אינסופיים לשאלות שאולי ישאלו, אך רק לעיתים נדירות משתמשים בהם

מהאנשים שמאמינים בהתערבות אלוהית, ובשעמומם כי רב, מסתובבים בין החדרים  בביתם הרגיל לחלוטין.

 איקס, היה מסוג  האנשים שהולכים בצד השני של הרחוב, המבט מרפרף עליו לעשירית שנייה,  ואז חוזר חזרה למקומו, באכזבה קלה שאומרת:  הלכה  שנייה, והיא לעולם לא תשוב עוד.

  איקס היה אדם רגיל.  רגיל לחלוטין. אולי אפילו רגיל מידי. עוד אחד מבין 7 מיליארד היצורים האנושיים שמתרוצצים במרחבים עירוניים, סאב אורבניים או אן-.סנטרליים

             מסוג האנשים שקונים קפה בכוס קלקר במכונה אוטומטית  בתור לחידוש רישיון הרכב במשרד ממשלתי אפור בעיר בינונית במדינה ממוצעת.

 מסוג האנשים שעקב מסלול חייהם ,לאט לאט דוהים לאפור.

.האדם הנתון הוא אדם אשר קיים בצורה מוחלטת בזמן ובמרחב, אך התכלית היחידה בהימצאותו היא מילוי וואקום קיומי השורר שם

כל פקיד, מוכר בחנות או כל בעל תפקיד הניפגש עם אנשים מקווה בכל ליבו שלא להיפגש עם האדם הנתון (מחמת השיעמום), אך הוא יודע ללא כל ספק כי הוא יהיה שם .כהרגלו בקודש

..ההגדרה המושלמת לאיקס, היא אדם שלא יוגדר כ"נחמד" אך גם לא יוגדר כ"לא-נחמד".    בין שתי ההגדרות הללו נימצא אופיו של האדם הנתון

יותר מידי זמן הוקדש לאנשים בעלי מאפיינים, כגון נחמד, רע, טוב, מועיל, מזיק, אך מעט מאוד מילים נישפכו על האדם הנתון, ובכך קופח מיגזר לא קטן  הכולל 99 אחוז .מהאוכלוסייה האנושית

.כשהאדם הנתון ניכנס לחדר, התחושה היא כאילו מישהו כרגע יצא ממנו

לאיקס, כמו לכולם, היתה ילדות עשוקה, או כפי שהוא נהג להגיד

 עול החיים מכביד הרבה יותר על אדם בגובה מטר, חוזק חתול,  ותבונה הגורסת כי צמר גפן מתוק הינו מאכל גורמה                

.כשאר היצורים האנושיים נאלץ איקס להעביר את מיטב זמנו, ולהקדיש את עיקר מירצו לצורך השמ"ק (השארת המצב הקיים), דבר שלא עודד את רוחו במיוחד

 ."הוא היה קלישאטיסט חסר תקנה וטען כי "אין להנהגה ביצים", "בסוף האהבה תנצח" ,"אין כמו בבית"   ו"כדורגל משחקים 90 דקות

הוא היה מסוג האנשים שמתנגדים למלחמות, למעט "מלחמות צודקות" - מונח הכולל את כל המלחמות שמדינתו יזמה

 .למרות הכל ידע לבטח כי לא היה זה הוא, שהצית את האש ראשון

 כמו כל אדם, הבחין גם הוא כי ההגיון השולט בעולם הוא ההפך המוחלט ממה שהיה הגיוני אם הוא עצמו היה ממציא את ההגיון.  הפרדוקס שולט בכל, חוק מרפי הפך .רישמי, חוסר יחס מוביל ליחס - ולהפך ודבר והיפוכו אינם בילתי אפשריים כבר, כדוגמת "אין תגובה" - שהפכה לתגובה לגיטימית לכל דבר ועיניין

  .כמו כולם ניסה להתעשר ופחד מפשיטת רגל

.צריכים גם איכשהו להנות מהרגע, חשב, כי אתה לעולם לא יכול לדעת מה יקרה  וחייבים  לשחרר קיטור מידי פעם.

לאיקס היה שם. שם נתון. שם רגיל. שם ממוצע. שם קיים. שם סביר. שם שלא צורם את האוזן, וגם לא גורם  לשריקות התפעלות. כל כך רגיל היה שמו – שלקרא לו איקס היה נכון  באותה המידה.

לאיקס היו רצונות, היו לו שאיפות וגם מטרות. אך הם היו נתונות. ממוצעות. רגילות.

משהו כמו: אושר, עושר, כבוד, סקס , כסף,  משפחה,  שלווה, עיניין, הגשמה עצמית, והשפעה - לאו דווקא בסדר הזה-  ואולי עוד דבר או שניים, שום-דבר מפתיע מידי.

 אה כן, גם הוא חיפש זרעים של אהבה, וחלם, כמה צפוי, להיות האדם הגדול ביותר בכל הזמנים.

עקב מגוריו ב "קומפלקס-גן-חיות-אנושי" המוגדר לעיתים כ: "עיר", והיפגשותו התדירה עם יצורים המהלכים על שתיים, המכונים "אנשים" , הוא הפך למיזנטרופ מתון. איקס נהג להשאיר טיפ טיפ-טיפה מעל הממוצע, אך היה נחמד למלצרית מעט פחות , הביע אי-שביעות רצון קלה מצייד לוויתנים, רצה כסף בחינם,  אהד את הניבחרת הלאומית,  ואהב תוכניות טלוויזיה פופולריות.

הוא האמין במראה חיצוני, וכמו כולם גם הוא רצה "שיהיה לו את ה-לוק", ושהחיים יהיו ממש נסיעה של אושר.

הוא היה אפור-שיגרתי-וצפוי עד כדי כך  שכאשר היה עובר ברחוב ריק,  הרחוב היה נישאר ריק. הוא ידע טוב מאוד שזוהי "כרוניקה של שיגרה ידועה מראש", ושזהו מצב דיי נורמלי.

 העיקר לשמור על האמונה, חשב.

כשמר איקס עשה משהו, היה זה,  בד"כ "המעשה הסביר", וכשזכה פעם במקום שני בתחרות רגילה, היה  מרוצה אך לא מאוד, וחזר לשגרת יומו וחייו הנתונים.

מכיוון שהזכיה היתה בתוך טווח הסטייה-הסטטיסטית-הממוצעת,  גם הוא, כמו כולם,  ידע שזה לא מי יודע מה.

חייבים לצאת לאיזה מסע קטן מידי פעם, כדי לא להסתובב במעגלים, הרהר.

גם לאדם הנתון היו חברים. חברים נתונים. הוא לא יכל להמנע מהמחשבה כי חברים הם בסך הכל אנשים בעלי אינטרס משותף. כל עוד הוא נישמר, החברות נישמרת, והיא מתפוגגת כאשר לאחד המשתתפים אין בה צורך עוד.

הוא, כמו כולם הישתמש רבות באכנ"ש (אהלן, כפרה, נשמה), ובמא"ג (מה המצב, אחי, גבר)  המתאימים לאזור מגוריו.

האכנ"ש גורם לאי-אדם, לההפך ,כהרף ניפנוף כנפי סנאי-מעופף, לאדם מלא ובעל עולם פנימי עשיר.

האם אנחנו פשוט חיות המנסות לשרוד בדרכם היחודית, או שקיים בנו משהו נישגב, חשב לעצמו בעודו מדלג באדישות מעל קבצן רע-מראה שחסם את מסלול הליכתו.

מחשבה נוספת שטרדה את מנוחתו היתה שרשרת המזון. כל עולם החי והצומח זה סך הכל יחידות מזון המחליפות צורה ללא הרף. מה התועלת בכולם מלבד עצם קיומם?

לזאב יכול לשעמם כמה שעות, עד שהוא רעב שוב, וצריך לצוד. אדם יכול להעביר בשעמום תקופת חיים שלמה. ההשרדות הפכה פשוטה מידי, והכול כל כך קל להשגה.  אז באה חוסר התוחלת, הריקנות, השיעמום ,המירדף אחרי משמעות החיים וחיפוש התשובה לשאלת מהות הקיום.

הוא ידע, כמו כל אחד, שהארועים הגלובליים הגדולים כמו פצצות האטום, דוגמניות העל, אימרות-שלום-מיותרות-לאנשים-שונים-בעוברם-מולך-ברחוב, המדיה, הכפר הגלובלי, כרטיסי- ברכה-סתמיים-המוניים , ומנות המבורגר לרכישה תוך כדי נסיעה,  נועדו לדבר אחד בלבד:

 הפרדתו של האדם בן המאה ה 21 משפויותו.

לאור זאת, מטרתו העיקרית היא שמירה על שפיותו (לא במובן של אי שיגעון, אלא שמירה על אורח חיים יחודי בשונה מתרבות ההמונים) בכל מחיר, ע"מ לשרוד בג'ונגל  האורבני-טכנולוגי-אינטרנטי-אינפורמטיבי-קראטיבי-אקונומי-כאוטי-בן-ימנו.

"זהו הטרוף של המאה ה 21,  בשאיפה שלא תהיה האחרונה", אמר למכריו הלוקאליים והגלובליים, וזרק רמיזה:  "תגידו לממשלות שלכם לא ליזרוק יותר מידי פצצות אטום  אחת על השנייה, גם אם במדינה אחרת מורחים את החמאה על הצד השני של הלחם".

 -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הסיפור המקורי ועוד כמה נוספים, נימצאים ב  http://www.daflavan.org/daflavan/x