לפני כמה שבועות הסתיימה לה עוד מלחמה. נראה שאחת לכמה שנים אנחנו פשוט חייבים לעבור מלחמה... זוהי השִגרה בארץ מאז הקמת המדינה ועד היום. בכל בניין יש מקלט, בכל בית יש מסכת אב"כ, כל ילד יודע מה זה צו 8, שלא לדבר על מושג כה טבעי כמו "פיגוע התאבדות"...
במדינות אחרות – שוויץ, אוסטרליה או איטליה למשל – מה שנחשב שגרה נראה שונה מעט – מהבית המרווח יוצאים להצגת תאטרון חדשה, לחופשה שנתית ולביקור אצל חברים, ללא איום של טילים ארוכי טווח או אוטובוסים מתפוצצים... למה לא יכול להיות כך גם כאן, אצלנו, בארץ? במה אנו שונים משאר מדינות העולם? ויותר מזה, מדוע עיני כל העולם נשואות דווקא ל"חצי הסיכה" הזו על מפת העולם שנקראת ישראל?
ואולי יש סיבה לכל הלחץ הזה? לכל המלחמות האלה? ולכל תשומת הלב הזאת שאנו מקבלים מכל העולם?
מקובלים מספרים לנו בכתביהם, שלעם ישראל תפקיד ייחודי במציאות הגלובלית. לפי אותם ספרים, לעם הזה אין כלל זכות קיום אם לא יממש את תפקידו כעם הנבחר, ויותר מזה – הוא התהווה אך ורק למען מטרה זו.
גם התפתחות האומה הישראלית התרחשה בדרך שונה במהותה מהתפתחותן של שאר אומות העולם. המייחד את אומות העולם זו מזו הוא שורשה הגנטי של כל אומה, ולעומת זאת ייחודה של האומה הישראלית הוא בשורשה הרוחני. היהודים הם האמורים להוביל את האנושות כולה אל דרגת הקיום הגבוהה ביותר שבני אנוש מסוגלים להגיע אליה. היהודים אמורים להיות גם הראשונים שיגיעו לדרגה הרוחנית הזו.
היסטוריה על קצה המזלג: אב האומה, אברהם אבינו, היהודי הראשון, נולד כבבלי, אי שם בין הפרת והחידקל. בניסיונו לפצח את חידת מהות הקיום האנושי, הצליח אברהם לעבור מעל המחסום המפריד בין העולם הגשמי לזה הרוחני (אברהם ייחד את שני העולמות ומכאן שורש המילה "יהודי"). בעקבות גילוי זה כתב אברהם את ספר הקבלה הראשון, 'ספר יצירה'. הוא החל להפיץ את תורתו במרץ בקרב תושבי האזור, שהיו מעוניינים לשמוע על המציאות העליונה שגילה באמצעות חקירותיו. במהלך הזמן הפכה קבוצת התלמידים הראשונית לעם שהלך וגדל. לימים נקרא העם הזה "עם ישראל".
עד חורבן בית המקדש השני חי עם ישראל בהרגשתו הן בעולם הרוחני והן בזה הגשמי, ובמקביל. הסיבה היחידה שבגללה היה חייב העם הרוחני הזה להישאר מחובר בטבורו לעולם החומר ולא להסתפק רק בחיי הנצח השלמים המתקיימים בעולם הרוחני היא, שמשימתו הייתה להעביר את שיטת ההתפתחות הרוחנית שגילה לכל אומות העולם! והרי בשל תכונה זו התהווה לעם מלכתחילה!
האנושות כולה היא גוף אחד כללי, ובתוכו לכל אומה תפקיד משלה. ליהודים תפקיד מיוחד והוא לממש את שיטת התיקון ולהעבירה לשאר אומות העולם. זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". כדי לגרום לכלל האנושות לרצות להגיע לפסגת הרוחניות, חייב עם ישראל להגיע לשם ראשון. כל עוד אנו מתמהמהים, גובר הסבל. בזה, בחובתנו הזו, אנו עם נבחר.
שיטת תיקון האנושות נמצאת בידינו; זוהי אותה התורה שקיבלנו בסיני, אותה שיטת התפתחות רוחנית הפרוסה לפנינו בכל ספרי הקבלה המקוריים. אומות העולם ימשיכו להאשים אותנו, אפילו בתת מודע, בסיבות לכל תחלואי העולם. הן ילחצו עלינו עד שלא נמסור את החכמה, וחשוב עוד יותר – עד שלא נתחיל לממש אותה על עצמנו. רק אז תיפסק המלחמה, שכן היא נועדה רק כדי לעורר אותנו לתפקידנו.
אך מה עלינו לתקן? מה מקולקל בנו או בעולם?
מקובלים שהשיגו את המציאות הכוללת מספרים לנו ששורש הקלקול האנושי טמון בתכונת האגואיזם השולטת בכל אדם ואדם.
האגואיזם האנושי שהתפתח בתהליך אבולוציוני טבעי, מדרגה ראשונית וזעירה שלו בתחילת קיום המין האנושי ועד דרגתו המרבית בימינו אנו, הוא כמו סכין חדה המפרידה בין הבריות. כיום אנו רואים שהקשרים בין בני האדם מתפוררים, אף ברמת הגרעין הפנימי של המשפחה. מקובלים ממשיכים ואומרים כי הפירוד הזה בין הנשמות הוא השורש לכל הרע בעולם. שיטת התיקון הפרוסה בספרי הקבלה המקוריים היא שיטת תיקון האגואיזם, השיטה שתחזיר תחילה את עם ישראל ולאחר מכן את כל האנושות לחיות 'כאיש אחד בלב אחד', על בסיס העיקרון 'ואהבת לרעך כמוך'.
אותו אגו שגדל לממדים מפלצתיים הוא גם הסיבה שבגללה ירד העם מהשגתו הרוחנית לאחר חורבן בית שני, אותה 'שנאת חינם' שגרמה גם לחורבן הרוחני של העם היהודי ויציאתו לגלות ולשכחה בת אלפיים שנה. חזרתנו בעת האחרונה לארץ מסמלת את תחילת השינוי הצפוי: ארץ ישראל היא המקום שבו יישמנו את השיטה בעבר, וזה המקום שאליו חזרנו כדי להמשיך את תפקידנו ולהעביר את השיטה לשאר האנושות.
המהלומות הניחתות כיום על ראשנו נועדו לעורר אותנו לתפקידנו. מרגע שנתעשת כיחידים וכעם ונבין מה מהות קיומנו בעולם ומה תפקידנו עלי אדמות, או אז נוכל לפתח מחדש את הקשר שאיבדנו עם העולם הרוחני ולזכות לחוות כבר עכשיו ביטחון, שגשוג, עצמאות ושלמות.
