אהבת הזולת היא שמבדילה בין גאולה לגלות. עם ישראל מתייחד בכך שנוצר מאהבה ואת האהבה צריך להחזיר הביתה
מדי שנה יש מספר רגעים שקושרים בינינו ומקנים לנו תחושה של איחוד: אנו מתחבקים בשמחה כשישראל מנצחת וחוגגים בצוותא איש איש בדרכו את חגי ישראל. יש לנו עוד הרבה חוויות משותפות שטבועות בתרבות שלנו, שבמהלכן חש כל אחד מאיתנו מחובר, במידה כזו או אחרת, לעַם ישראל. אבל חוויות אלה אין בהן דַי כדי לספק לכולנו תחושה אמיתית של עם אחד מחובר באהבה. למעשה, מבחוץ אנו דומים לאוסף של אגוזים, שמאוחדים לגוף אחד על ידי שק שעוטף ומאגד אותם, אולם מידת האיחוד הזאת אינה עושה אותנו לגוף מלוכד, וכל זעזוע חיצוני שמטלטל את השק גורם לאגוזים להתקרב ולהתרחק זה מזה. כשמופעל על השק לחץ חזק מבחוץ האגוזים מתאחדים, אך כשאין לחץ כזה הם נשארים מפורדים.
אז מה מאחד אותנו כעַם?
לפני כ-200 שנה התאספו על יבשת אחת מיליוני מהגרים. הם הגיעו מאירופה, מאסיה ומאפריקה. יהודים, אסיאתים, אפריקאים ונוצרים, עזבו את ארצות מולדתם, והיגרו לארצות הברית חסרי כל כשבלבם תקווה לעתיד חדש וטוב יותר. כאמור, הם היו בני עמים שונים, והבדילו ביניהם שפה, תרבות ודת. הפערים התרבותיים ביניהם הובילו לעימותים רבים ולשנאה. אולם, הצרכים הקיומיים הובילו אותם לחשבון אגואיסטי פשוט - על אף שלא היה להם דבר במשותף, לכל אחד מהם היה עניין אישי להצליח. הם בחרו להתעלות מעל המחלוקות וההבדלים ביניהם והקימו מערכת מפותחת של קשרי מסחר. יכולתם להתגבר על ההבדלים ביניהם ולהתאחד היא שהפכה את מדינתם למעצמה העשירה והחזקה ביותר בעולם - ארצות הברית.
בשונה מארה"ב, שבה התאחדו בני לאומים שונים להקמת מדינה סביב יסוד של תועלת וכדאיות, הוקמו מדינות אירופה על בסיס היותם של אזרחי כל מדינה ומדינה ביבשתבני מוצא משותף. אנגליה, צרפת, רוסיה, גרמניה ומדינות נוספות נוסדו על ידי שבטים שהיו בני אותו גזע. במדינות אלה, שימש המוצא המשותף כגורם טבעי ומאחד.
אצלנו, עם ישראל, חיבור מסוג כזה לא יכול להצליח. הבסיס לחיבור בינינו הוא שונה ומקורו לפני 5,000 שנה בבבל העתיקה. באותה עת היה אזור מסופוטמיה כור היתוך להתהוותה של הציוויליזציה המודרנית, ושם גם התרחש אחד השינויים המהותיים בהתפתחות העולמית.
בזמנים הקדמונים האנושות הייתה מכונסת כאוסף של משפחות גדולות. כמו בכל משפחה, שררו בין בני המשפחה קשרי אהבה טבעית. עם השנים הלך והתפתח בבני האדם רצון אגואיסטי, שהחל להרחיק אותם זה מזה. האגו שגדל הפריד ביניהם וכל אחד החל להיות מרוכז יותר ויותר בעצמו, ולהתעלם מצרכי הזולת. בהמשך הזמן התפתחו גם תופעות של ניצול הזולת ושנאה.
באותה תקופה הופיע אברהם, שהיה אחד מאותם בבלים שבקרבם גדל האגו. הוא ראה איך הבבלים, שעד אז חיו ביניהם באהבת אחים, מתרחקים זה מזה ומובלים על ידי האגו לשנאת חינם. הוא ניסה ללמד אותם איך לא להיגרר אחרי השנאה ואיך להתחבר זה לזה למרות האגו המתפרץ. הוא הסביר שאם יחזיקו בכל מחיר באהבת האחים ויעדיפו אותה על פני האגו המתפתח שלהם, הם יזכו לחיבור עמוק יותר עם הכוח העליון. אברהם ייסד שיטה שאותה הציע לבבלים כאמצעי להתגברות על הרצון האגואיסטי שפרץ בהם. חלק קטן מהם הקשיב לו, מימש את עקרונות השיטה שהציע, ובנה קשרים המבוססים על אהבה. אותם בבלים שהמשיכו את דרכו של אברהם הפכו לקבוצת מקובלים שברבות הימים גדלה לממדים של אומה שלמה והפכה לעם ישראל.
כאמור, עם ישראל נוסד על בסיס של אהבת הזולת, ואת האהבה הזו אנו צריכים להשיב בינינו. אהבה שתהיה זהה לאהבה הטבעית שקיימת בין בני משפחה.
בכך אנו שונים לחלוטין מן העמים האירופאים, שהתאחדו מאחר שהיו בני אותו מוצא. אנו שונים גם מבני התרבויות השונות שהתקבצו והרכיבו את האומה האמריקאית. הם בנו את מערכת היחסים ביניהם על בסיס תועלת אישית, וכך הצליחו להתגבר על הפערים שביניהם. עלינו הוטל לבנות אומה שמערכת היחסים בין הפרטים המרכיבים אותה מושתתת על אהבה בלבד.
אהבה = גאולה, פירוד = גלות
מאז ומתמיד מתקיים קשר ישיר בין מידת החיבור והאהבה ששורה בעם ישראל לבין הצלחתו ושגשוגו. בזמנים שבהם היה העם מאוחד, עמדה ישראל במלוא תפארתה הרוחנית והגשמית. שיא הפריחה היה בימי ממלכת ישראל המאוחדת שבה נבנה בית המקדש הראשון.
אלא שעם השנים חלק מהעם התחיל להיות מרוכז בעצמו ובצרכיו ואיבד את החיבור עם האחרים. פילוג זה היה הסיבה העיקרית שהביאה לבסוף לחורבן הבית הראשון ולפיזורו של העם לכל עבר. למרות זאת נותר רוב העם מלוכד, ולאחר שהכיר בכך שהפילוג הוא שגרם לחורבן ולגלות, הצליח עם ישראל לשוב לארץ ולבנות את בית המקדש השני.
אולם, התגברות האגו לא עצרה באותה נקודה - היא המשיכה והתבטאה בשנאה ובפירוד עמוקים יותר שהתפשטו בין האנשים. שיאה של התדרדרות זו הביא לכך שאפילו בין תלמידי קבוצת המקובלים של רבי עקיבא התהפך הכלל הידוע של "ואהבת לרעך כמוך", לשנאת חינם. כתוצאה מכך 24,000 מהתלמידים מתו במגיפה. שנאה זו סמלה את החורבן הרוחני של העם שהלך והתגשם עד לכדי חורבן גשמי וגלות ממושכת.
הגלות שאליה יצא עם ישראל באותה התקופה נמשכה יותר מאלפיים שנה, ולמעשה, למרות שחזרנו לארץ, היא נמשכת גם בימינו. קשה לומר זאת, אבל 60 שנה לאחר קום המדינה יצרנו כאן אוסף של גלויות.
חכמת הקבלה מספרת לנו, שכל מה שמתרחש במציאות הנגלית לעינינו, הוא תוצאה של חיבור רוחני בינינו
מעל להבדלים ומעל לאגו, בקשר עמוק, אמיתי ונצחי.
היא ממשיכה ומסבירה ש "גלות וגאולה" הם מושגים רוחניים שמסמלים את מידת החיבור הפנימי בין חלקי העם.
"גלות" על פי הקבלה היא הפירוד בינינו שקורע ומפריד אותנו זה מזה. כאשר אנו מפורדים, הכוח העליון אינו שורה בינינו, ואנו לא מקיימים את המצב הרוחני שנקרא 'ארץ ישראל'. כתוצאה מכך אנו חווים מתיחויות ואיום קיומי על מדינת ישראל. מבוקר ועד ערב שוטפות אותנו ידיעות על חומרת המצב: צרות מדרום, איום גרעיני ממזרח, וגם השקט הזמני בצפון נראה כרגע אחרון של חסד לפני הסערה המתקרבת. במרכז המצב אינו טוב יותר, חוסר מנהיגות ושחיתות בהנהגתהמדינה מוסיפים ותורמים לתחושה הלא נעימה של אובדן דרך וחוסר יציבות. בקרב רבים מאיתנו מתגבר החשש שהארץ הולכת ונשמטת מבין אצבעותינו, ושכל מי שחפץ בכך,יוכל לדחוק אותנו ממנה בקלות.
אותו עיקרון טבעי הוא שמנחה אותנו אל הפתרון היחיד לבניית האומה. לפי עקרון זה ה"גאולה" היא המצב שבו כולנו מחוברים יחד, מעל לכל חשבון אישי ובקשר עמוק, שלם ונצחי. במצב מיוחד זה מתגלה בינינו הכוח העליון ומלכד אותנו לכדי עם שלם ומאוחד.
לכן, כדי שבאמת יהיה לנו טוב, עלינו להבין שהאחדות ואהבת הזולת הם המפתח היחיד להצלתנו. כשנמצא בתוכנו את הרצון להתאחד נזכה לעלייה רוחנית אל מעבר לחיים הגשמיים, נגלה לצדנו את הכוח העליון ונגיע לשלמות רוחנית. את האהבה הזו אנו חייבים להפיץ לכל העולם, וזו המשמעות של המושג "אור לגויים".
האחדות היא כרטיס הכניסה שלנו לארץ ישראל הרוחנית, למדינת ישראל ולניצחון על כל אויבינו.
