והנה אנחנו כאן
נובלים על השולחן
בלי כול מטרות
רצים בכיכרות
משתעבדים לטעות
ולא מתגלים למציאות
דואים ללא גבול
אך אסירים למבול.

והנה אנחנו כאן
מביטים על הזמן
מצפים שיעבור
מצפים שיחזור
מביטים לאחור עד שנתפס הצואר
משכללים את התור אל הקבר הקר.

והנה שנינו כאן
מסתכלים על העולם
אני מכאן,אתה משם
זה כבר לא אותו הדבר
 הדמעות יורות לאדמה ללא כיוון

מנסות להחיות את הנבול.