בס"ד
אהוב ליבי ,
נחבטת בתוך עצמי, מכה של פעם בחיים, ואולי אלו הם בעצם החיים, אנשים רבים עוברים טראומות קשות וטרגיות בחיים בכדי לפקוח את העיניים שלהם-אחד מקבל מחלה ואחד עובר תאונה מחרידה ואחד מאבד את כל מה שיש לו, ואני-אני נעשיתי מאורסת, וכמה תודה אני צריכה להגיד על כך שפקחו לי את העיניים דרך דבר שמח וחיובי-וכמה שהתפללתי תמיד שאדע לפקוח את עיניי אבל שלא יהיה בדרך של כאב וייסורים, שאם אצטרך באמת להתעורר ממשהו שזה יקרה בדרך הטובה .
אז נכון, הייתי צריכה להתעורר, משהו בהחלטה שלי להתחתן, זעזע אותי כל כך מבפנים, שהייתי חייבת להביט לאמת בעיניים, וזה מפחיד כל כך לגלות שאתה כל כך רחוק מהמציאות שרצית שתיהיה לך, שהשאיפות שלך רחוקות כל כך מלהיות גם היכולות שלך, וזה כואב והלוואי שיכלת לעבור את הכל איתי, שהיית מסוגל להבין את העומק של הכל, שהיית מתקשר ומדבר איתי באמת בלי חומות של ציניות ותחכום, אם רק היית מדבר באמת ... אולי משהו שם היה מתחבר לנו פתאום, אולי הפער שנוצר ביננו היה מצטמצם ומנביט משהו חדש... אבל ההוא שם למעלה, יודע כנראה יותר טוב מאיתנו מה נכון גם אם זה מתנגש עם הציפיות שלנו, אם רק היית יודע כמה התחזקתי באמונה שלי אליו, אם היינו מגיעים בכלל לרמת שיחה שתאפשר להיות כה גלויה איתך, אבל אתה רחוק רחוק מאז שדרכינו נפרדו, אם רק היית מדבר איתי קצת יותר חוץ מלומר ששום דבר כבר לא יחזור להיות ביננו ושאני אמשיך הלאה ושהחיים חייבים לזרום ...
ומה אם היית יודע שאהבתי אליך רק מתחזקת מיום ליום, שאני לא מסוגלת לשכוח אותנו, שהרסתי את חיי עכשיו כי גיליתי שמשהו בוער בי מעבר למילים-אליך... אז עכשיו אני לבד.... כבר שנים שזה לא קרה וכמה שאני צריכה את זה, להיות עם עצמי ולהכיר את עצמי מחדש, כי הכל התערפל לי, ואני לא מובנת בכלל....
ואולי עוד קצת זמן... אם עברה ככה חצי שנה ... עוד חצי כבר לא ישנה הרבה... אולי תבין את מה שהיה לנו מנקודת ראות יותר רחבה ופחות מצומצמת, אם היית מסוגל לחשוב לעומק באמת למען האהבה הזאת אבל אתה כל כך שם, והחיים שלך מתקדמים ואתה מתפתח ולומד וקונה ועושה, ורק לגבינו את כל כך צר אופקים ... אתה מבין את הפחד הזה, יקירי, שבכל מה שחומרי וקשור בהנאות שלך אתה משקיע זמן וכל מה שרק יש לך, ודווקא בנושא כה אמיתי, כה גורלי, כה מהותי, כה רגשי... אתה לא מתעסק בכלל, ואם כן, אז זה רק כדי לשכנע את עצמך שמה שהיה נגמר ושתמצא מישהי אחרת ושיהיה לך טוב, כי גדלנו כולנו על הקלישאה הזאת, שבסוף הכל חייב להיות טוב, מבלי שלימדו אותנו שאנחנו הרבה פעמים אלו שצריכים לגרום לטוב הזה להגיע...
ומה אני עוד יכולה לומר, תגיד לי, מה אוכל עוד לעשות, את האמת שלי אמרתי, והשמעתי, וכתבתי ועכשיו ידיי כה כבולות והמרחק רק מתעצם ומתגבר ואין לי שליטה בכלום.
אני מייחלת לטוב הזה שיגיע כבר, גם אם בסוף אוותר עליך מבפנים סופית, גם אם חיי עם אחר יתקבלו על הדעת יותר מאשר חיי איתך, גם אם סוף תיהיה שלי ואהיה שלך....
אני.
תגובות