גשם.

רטוב, קר, אפור.

וכל כך יפה.

מעלה כל כך הרבה זיכרונות,

שאולי רציתי לשכוח.

לא יכולה לשלוט

בהרגשת הבדידות הזאת,

בתעתועים

בפנטזיות.

כל כך רוצה לחשוב שהיו ויהיו

חורפים טובים יותר.

גשם.

שמשום מה עכשיו מזכיר לי אותך.

כל כך רוצה לחבק אותך,

וסתם להישאר ככה – מחובקים.

לא רוצה לחשוב על החיים,

על הבעיות, על אנשים אחרים.

מספיק שאני מסתכלת עליך,

הכול נראה לי כל כך קל כשאתה לידי.

למה?

אני לא מפסיקה לשאול את עצמי למה.

לא רוצה לאהוב אותך,

לא רוצה.