היכן אותה אחת

אשר חכמתה ויופייה נשזרים בחוטי זהב,

סביב עומקה הפנימי המקיף,

עטופה באצילות טבעית

כצעיף משי ססגוני

אשר תעתיק את נשמתי מקרבי,

לפקוח עיניי בבוקר לאורה,

לשאוף מריחה עד שאוכל להרגיש טעמו

כטעם הפותח את היום,

חולם להתמזג עימה

ליצור את השלם

מלא בצבענו המרהיבים,

עם צבעים חדשים להתרגש מהם,

להרגיש את עוצמת החיים

ממלאת את נפשי,

עד שנדמה שלא תוכל להכיל זאת

ותתרומם מן האדמה,

ללא הפחדים המגבילים, חיבור טוטאלי,

פניה הצחות נטולות צבעי החיזור

ישקיטו את נפשי הסוערת כשאביט בה,

האיזון, השלם, החלום

היכן היא???

ד. בר