הכל כל כך שולי
אין עיקר, הכל תפל
אין לאן ואין עם מי
והכל נהיה מרגע לרגע יותר אפל
ואם חשבתי להפסיק
ולרגע להנציח את הבדידות
הרי שהמחשבות השתלטו על מוחי
ועם הרגש אבדה לי המציאות
וככל שהזמן חולף
הכל רק נהיה יותר קשה
וכמו שהפחד דופק על דלתי
כך מחשבותיי מכניעות את ליבי
אם הלב לא היה מנוון כבר מרוב הדחקה
ואם מוחי לא היה סתום מכוח המחשבה
הייתי משנה סדרי עולם
ופוקדת על המוח להתכווץ עד שהיה נעלם
כי בינינו-
לו המוח היה יכול לחלק פקודות ללב, הכל היה נראה אחרת.
